זוכרים את התקופה הזו בחיים שכל דבר קטן היה נראה כמו סוף העולם? בשבילי, זה היה גיל 28. עבודה תובענית, מערכת יחסים מורכבת, והתחושה הבלתי פוסקת שאני פשוט לא מספיקה. הלחץ היה מוחשי, כמו משקולת כבדה על החזה. ניסיתי הכל: יוגה, מדיטציה, אפילו צביעה של מנדלות (כן, נואשת כבר אמרתי?). אבל שום דבר לא באמת הצליח להחזיק מעמד יותר מכמה ימים.
ואז, במקרה, נתקלתי במושג "נשימה מעגלית". נשמע קצת ניו-אייג'י, אני מודה. בהתחלה הייתי סקפטית. עוד טרנד חולף? אבל משהו משך אותי לנסות. עכשיו, בגיל 40, אני יכולה להגיד בפה מלא: זה שינה לי את החיים.
אבל לפני שאתם מגלגלים עיניים, תנו לי להסביר. זה לא קסם. זה כלי. וכמו כל כלי, צריך ללמוד איך להשתמש בו.
מה זה בכלל נשימה מעגלית, ולמה שהיא תעזור לי?
נשימה מעגלית היא טכניקת נשימה מודעת שבה אין עצירה בין השאיפה לנשיפה. הנשימה הופכת למעין גל, זורמת ומתמשכת. זה נשמע פשוט, נכון? אבל האתגר הוא לשמור על הזרימה הזו בלי להילחץ או להפעיל כוח.
אז למה זה עובד? ובכן, לפי מחקרים, נשימה מעגלית משפיעה על מערכת העצבים האוטונומית שלנו, ובפרט על מערכת העצבים הפאראסימפתטית, שאחראית על מצב של רגיעה והתאוששות. כשאנחנו לחוצים, מערכת העצבים הסימפתטית, שאחראית על תגובת "הילחם או ברח", משתלטת. נשימה מעגלית עוזרת לנו להחזיר את האיזון. (ראו לדוגמה את המחקר של Brown & Gerbarg, 2005, על השפעת נשימות יוגיות על תגובת הלחץ).
אבל אני לא פיזיולוגית, אני נעמה. ומהניסיון שלי, זה עמוק יותר מזה.
אחרי כמה שבועות של תרגול יומיומי, התחלתי להרגיש שינוי. פתאום, במצבי לחץ, במקום לתת לחרדה להשתלט, יכולתי לעצור, לנשום, ולבחור תגובה אחרת. כאילו קיבלתי פאוזה קטנה, זמן לחשוב לפני שאני מגיבה באופן אוטומטי.
הכישלונות שלי בדרך (וגם שלך כנראה)
אל תטעו, זה לא היה קל. בהתחלה הרגשתי מגוחכת. ממש כמו מישהו שמנסה לעשות גלים עם הבטן. הייתי מתנשפת, סחרחרת, ובעיקר מתוסכלת. אבל לא ויתרתי.
יום אחד, בתקופה לחוצה במיוחד בעבודה, הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ. הלכתי לשירותים, נעמדתי מול המראה, והתחלתי לנשום. ניסיתי להזכר בהנחיות, אבל הלחץ היה חזק מדי.
ואז הבנתי משהו.
הייתי עסוקה מדי ב"לעשות את זה נכון". שכחתי לנשום באמת.
הרפיתי. פשוט נתתי לאוויר להיכנס ולצאת, בלי מאמץ. בלי לשפוט. בלי ציפיות.
ופתאום, קרה משהו. המתח התחיל להשתחרר. הרגשתי כאילו משקל כבד ירד לי מהכתפיים.
התובנה המפתיעה: נשימה היא לא רק כלי, היא תזכורת.
הבנתי שהנשימה המעגלית היא לא רק טכניקה להרגעה. היא תזכורת מתמדת לנוכחות. היא תזכורת לכך שאנחנו יכולים לבחור, בכל רגע נתון, להחזיר את עצמנו לכאן ועכשיו.
זה לא אומר שהחיים שלי הפכו מושלמים. עדיין יש ימים קשים, עדיין יש לחצים, עדיין יש רגעים שאני מרגישה שאני מאבדת את זה. אבל עכשיו, יש לי כלי. ויותר חשוב, יש לי תזכורת.
עכשיו, בגיל 40, אני מסתכלת על החיים בצורה אחרת. אני יודעת שיש לי את הכוח להתמודד עם כל מה שיבוא, כי יש לי את הנשימה שלי.
איך אפשר להתחיל (ובאמת להתמיד)?
אז איך מתחילים? הנה כמה טיפים מהניסיון שלי:
- התחילו בקטן: 5 דקות ביום זה מספיק. עדיף תרגול קצר וקבוע מאשר תרגול ארוך ולא סדיר.
- אל תצפו לשלמות: זה בסדר אם זה לא מרגיש מושלם בהתחלה. העיקר להתמיד.
- מצאו מדריך: יש המון סרטונים והקלטות מודרכות ביוטיוב. חפשו מדריך שאתם מתחברים אליו.
- היו סבלניים: זה לוקח זמן. אל תתייאשו אם אתם לא רואים תוצאות מיד.
ויש עוד משהו חשוב.
אל תתייחסו לנשימה מעגלית כאל עוד "משימה" ברשימת המטלות שלכם. תתייחסו אליה כאל מתנה. מתנה לעצמכם.
אני יודעת שזה נשמע קלישאתי, אבל זה נכון. כשאנחנו לחוצים, אנחנו נוטים לשכוח לנשום. אנחנו מחזיקים את האוויר, מכווצים את השרירים, מנתקים את עצמנו מהגוף. הנשימה המעגלית מזכירה לנו שאנחנו חיים. שאנחנו נוכחים. שאנחנו מסוגלים.
אז קחו נשימה עמוקה. תחייכו לעצמכם. ותזכרו: הכל יהיה בסדר.
עכשיו שאלה לי אליכם: מה הדבר הכי קטן שאתם יכולים לעשות היום כדי לדאוג לעצמכם קצת יותר?
מקורות:
Brown, R. P., & Gerbarg, P. L. (2005). Yoga breathing, meditation, and longevity. Annals of the New York Academy of Sciences, 1055*(1), 1-6.
Philippi, N., & Stéphan, R. (2017). The Vagus Nerve as a Mediator for the Impact of Yoga on Brain and Cognitive Function. Frontiers in Integrative Neuroscience, 11*, 48.
