האמת? תמיד הייתי סקפטית לגבי רפלקסולוגיה. נו, עוד טרנד ניו-אייג' כזה, חשבתי לעצמי. אבל אחרי חודשים של שינה טרופה, ניסיתי הכל. מדיטציות, תה קמומיל, אפילו ספירת כבשים (שגרמה לי רק לתהות איפה הכבשים האלה חיים ומה הן אוכלות). שום דבר לא עבד.
ואז, בשיחה עם חברה, היא זרקה משהו על רפלקסולוגיה ביתית. "נעמה," היא אמרה, "את חייבת לנסות! זה לא יאומן איך זה מרגיע." חשבתי לעצמי, "מה כבר יש לי להפסיד?"
ההתחלה המגושמת שלי
הורדתי אפליקציה מפוקפקת עם מפת כף רגל צבעונית ומסובכת להחריד. התחלתי ללחוץ סתם על נקודות. התוצאה? בעיקר כאבים בכפות הרגליים ותסכול גובר. זה לא עבד. זה הרגיש כמו עוד כישלון אחד גדול.
אבל משהו לא נתן לי לוותר.
החלטתי לצלול קצת יותר לעומק. קראתי מחקרים (כן, יש דבר כזה!) על הקשר בין כפות הרגליים למערכות הגוף השונות. למשל, מחקר שפורסם ב-"Journal of Alternative and Complementary Medicine" הראה שרפלקסולוגיה יכולה להפחית מתח וחרדה. מעניין, אבל עדיין לא שכנע אותי לגמרי.
ואז נתקלתי בכתבה בבלוג של מטפלת רפלקסולוגיה מוסמכת, שהסבירה את העניין בפשטות ובאופן שאפשר לי להתחבר אליו. היא דיברה על הקשבה לגוף, על מציאת הנקודות הרגישות, ולא סתם ללחוץ כמו רובוט.
האסימון הראשון נפל.
הניסוי האמיתי שלי
החלטתי לנסות את זה ברצינות. שיניתי גישה. במקום לנסות "לתקן" את הגוף שלי, התחלתי להקשיב לו. לפני השינה, הייתי יושבת בנוח, מדליקה נר ריחני (לבנדר, כמובן!), ומתחילה לעסות את כפות הרגליים.
לאט, בעדינות, בתשומת לב.
התחלתי לשים לב לדברים שלא שמתי לב אליהם קודם. נקודות מסוימות היו רגישות יותר מאחרות. לפעמים, הרגשתי ממש כמו "חשמל" זורם לי בגוף. והכי חשוב, התחלתי להרגיש רגועה יותר.
זה לא היה קסם מיידי, אבל זה היה משהו.
אחת הנקודות שממש עבדו בשבילי הייתה נקודת מקלעת השמש (solar plexus) - אזור שנמצא במרכז כף הרגל, ממש מתחת לאצבעות. עיסוי עדין של הנקודה הזו הרגיע לי את הנשימה והוריד לי את מפלס החרדה.
הטוויסט המפתיע (והשיעור שלמדתי)
חשבתי שהכל קשור לנקודות הספציפיות ולמפות המדויקות. אבל אז הבנתי משהו: העיסוי עצמו, האקט של טיפול עצמי, היה חשוב לא פחות (אם לא יותר) מהנקודות שאני לוחצת עליהן.
ההקשבה לגוף, ההתמסרות לרגע, זה מה שעשה את ההבדל.
זה קצת כמו מדיטציה. זה לא משנה אם את מצליחה "לנקות" את כל המחשבות מהראש. מה שמשנה זה שאת מקדישה זמן להיות עם עצמך, להרגיש את הגוף שלך, לנשום.
אז מה למדתי?
רפלקסולוגיה ביתית יכולה להיות כלי מדהים להרגעות ולשיפור השינה. אבל זה לא פתרון קסם. זה דורש סבלנות, הקשבה ובעיקר - אהבה עצמית.
וכן, עדיין יש לי ימים שאני מתקשה להירדם. אבל עכשיו יש לי עוד כלי בארגז הכלים שלי, עוד דרך להתחבר לעצמי ולמצוא קצת שקט פנימי.
אז מה אתן אומרות? האם תנסו את זה בעצמכן? ואיזה חלק בגוף הכי "צועק" לכן כשאתן צריכות קצת תשומת לב?
