אני חייבת לשתף אתכן במשהו מטורף שקרה לי. אתן יודעות שאני חוקרת צמחי מרפא כבר שנים, מתעמקת בספרים עתיקים, מנסה שיטות חדשות, לפעמים מצליחה, לפעמים פחות… אבל מה שקרה לי לאחרונה באמת טלטל אותי.
הכל התחיל בספר איורוודי עתיק שמצאתי בחנות יד שנייה קטנה בתל אביב. אני אוהבת את הריח של ספרים ישנים, את העלים המצהיבים ואת הידע העתיק שהם טומנים בחובם. אבל הפעם, משהו משך אותי במיוחד. תוך כדי דפדוף אקראי, נתקלתי באיור של צמח שלא הכרתי. הצמח עצמו לא היה יוצא דופן, עלים ירוקים קטנים ופרחים לבנים צנועים. אבל הרישום לידו תיאר תכונות מרפא מדהימות - השפעה על מצבי רוח, איזון הורמונלי, ואפילו חיזוק מערכת החיסון.
מה שהכי הפתיע אותי? המקור של הצמח. "אדמת הקודש," נכתב שם. "צומח בשדות ובגבעות, ארץ זבת חלב ודבש." רגע, מה? צמח ישראלי בספר הודי עתיק? זה נשמע לי הזוי לחלוטין.
(איך לעזאזל פספסתי את זה עד עכשיו?)
מיד התחלתי לחקור. בדקתי את השם הבוטני (שלא היה מצוין בספר, כמובן), ניסיתי להצליב מידע עם מקורות אחרים, התייעצתי עם חברים בוטנאים. כולם הרימו גבה. "אין מצב," אמרו. "בטח טעות."
אבל משהו בי סירב לוותר. היה לי אינטואיציה חזקה. אז יצאתי לשטח. התחלתי לסרוק שדות וגבעות באזור השרון, מחפשת את הצמח המסתורי. אחרי כמה ימים של חיפושים מייאשים, כבר כמעט התייאשתי. השמש קפחה, היתושים עקצו, והספק התחיל לחלחל. "אולי הם צדקו," חשבתי. "אולי זה באמת טעות."
אבל אז, ממש ברגע האחרון, ראיתי אותו. קבוצה קטנה של צמחים, גדלים בצל עץ זית עתיק. העלים הקטנים, הפרחים הלבנים… זה היה בדיוק כמו באיור.
אספתי כמה עלים, חזרתי הביתה, והתחלתי לעבוד. הכנתי תה, מיצוי, שמן… הכל בזהירות ובצניעות, כמובן. לא רציתי לפתח ציפיות מוגזמות.
ומה קרה אחר כך? טוב, זה כבר סיפור אחר. אבל אני יכולה לומר לכן שהצמח הזה, שגדל ממש מתחת לאף שלנו, שינה לי את כל התפיסה על ריפוי טבעי. הוא גרם לי להבין שהתשובות נמצאות לפעמים במקומות הכי לא צפויים, ממש מתחת לאף שלנו.
אבל רגע, בואו נחזור רגע אחורה. איך בכלל ידעו על הצמח הזה בהודו העתיקה?
זו השאלה שבאמת מטרידה אותי. איך ידעו על צמח ישראלי קטן בספר איורוודי עתיק? האם היו קשרים מסחריים ותרבותיים בין האזור שלנו להודו לפני אלפי שנים? האם ידע עתיק הועבר מדור לדור, עד שהגיע לספר הזה? האם יש עוד צמחים ישראלים שמסתתרים בספרים עתיקים ברחבי העולם, מחכים להתגלות?
התחלתי לחקור את הנושא לעומק. דיברתי עם היסטוריונים, ארכיאולוגים, מומחים לאיורוודה. גיליתי שהיו קשרי מסחר מפותחים בין המזרח התיכון להודו כבר בתקופה הרומית. תבלינים, בשמים, אבנים יקרות… הכל זרם בשני הכיוונים. אז אולי גם ידע על צמחי מרפא עבר באותם נתיבים?
(אגב, אתן יודעות מה הכי מצחיק? ששם המשפחה שלי במקור מגיע מהודו…)
אבל זה לא מסביר הכל. עדיין נשארו לי שאלות פתוחות. למה הצמח הזה לא מוכר יותר בישראל? למה לא משתמשים בו ברפואה העממית? האם יש לו השפעות לוואי שאנחנו לא מודעים אליהן?
הבנתי שאני צריכה להמשיך לחקור. לא רק בספרים, אלא גם בשטח. לדבר עם אנשים, ללמוד מהם, לנסות בעצמי. הבנתי שהמסע הזה רק התחיל.
אז מה עושים עם הגילוי הזה? האם כדאי לרוץ ולשתות תה מהצמח הזה?
ממש לא. אני לא ממליצה לאף אחת לנסות את זה בבית. קודם כל, אנחנו עדיין לא יודעים מספיק על הצמח הזה. אנחנו לא יודעים מה המינון הנכון, מה ההשפעות שלו על אנשים שונים, ומה ההשפעות לוואי האפשריות.
בנוסף, חשוב לזכור שצמחי מרפא הם לא תרופת קסם. הם יכולים לעזור, אבל הם לא יכולים לרפא הכל. הם צריכים להיות חלק מתזונה בריאה, פעילות גופנית סדירה, וטיפול רגשי מתאים.
אבל מה שאני כן ממליצה עליו זה להסתכל סביבנו בעיניים חדשות. לשים לב לצמחים שגדלים ממש מתחת לאף שלנו. להתחיל לחקור, ללמוד, להתנסות. מי יודע, אולי גם אתן תגלו צמח מרפא מדהים שמסתתר ממש ליד הבית שלכן?
אני יודעת שהמאמר הזה מעלה הרבה שאלות ולא נותן את כל התשובות. אבל זו בדיוק הנקודה. המסע הזה רק התחיל. ואני מזמינה אתכן להצטרף אלי.
אז מה אתן חושבות? האם גם אתן נתקלתן פעם בגילוי מקרי ששינה לכן את כל התפיסה? אשמח לשמוע את הסיפורים שלכן בתגובות!
(נ.ב. אם מישהי מכן בוטנאית ויש לה ידע על צמחי מרפא ישראלים, אני ממש אשמח לדבר איתה!)
מקורות:
Pole, Sebastian. Ayurvedic Medicine: The Principles of Traditional Practice*. Churchill Livingstone, 2013.
Zohary, Michael. Flora Palaestina*. Israel Academy of Sciences and Humanities, 1966-1987. (סדרה בת ארבעה כרכים המתארת את הצמחייה של ארץ ישראל)
