אוקיי, אני מודה. כששמעתי לראשונה על "הפרוטוקול היפני לחיזוק מערכת החיסון", גלגלתי עיניים. חשבתי לעצמי, "נו באמת, עוד טרנד בריאות חולף?". אבל אז תפסתי את עצמי. הרי אני הראשונה שמטיפה לפתיחות מחשבתית! אז החלטתי לצלול פנימה – וזה לגמרי שינה את איך שאני מסתכלת על בריאות בכלל.
האמת? הסיפור התחיל מהפחד הכי גדול שלי: חורף. אני רצינית. כל שנה, ברגע שהטמפרטורות מתחילות לרדת, אני נכנסת למן היסטריה קלה. מצטיידת בטונות של טישו, תרופות סבתא, ויטמין סי – הכל כדי לשרוד את העונה בלי להיות מרותקת למיטה. נשמע לכם מוכר?
ואז, חברה יפנית, יוקי, סיפרה לי על הפרוטוקול הזה. בהתחלה חשבתי שזה עוד משהו שאפשר למצוא באיזה מגזין לייף סטייל, אבל ככל שהקשבתי לה, הבנתי שיש פה משהו אחר. משהו יותר עמוק.
הפרוטוקול, בגדול, מתבסס על כמה עקרונות פשוטים: שינה מספקת, תזונה מאוזנת, פעילות גופנית סדירה, וניהול סטרס. כן, אני יודעת, שמענו את זה מיליון פעם. אבל כאן נכנס הטוויסט היפני – הדגש הוא על איזון ועל הקשבה לגוף. לא עוד רשימת מכולת נוקשה של "מה מותר ומה אסור", אלא הבנה של מה הגוף שלך צריך.
לדוגמה, יוקי סיפרה לי על ה"פורסט באת'ינג" (Shinrin-yoku). בתרגום חופשי – טבילה ביער. שמעתם על זה פעם? זה אומר פשוט לצאת לטייל ביער, לנשום עמוק, להקשיב לציוץ הציפורים, להרגיש את האדמה מתחת לרגליים. מחקרים הראו שזה מוריד רמות קורטיזול (הורמון הסטרס) ומגביר את פעילות תאי ה-NK, שהם חלק חשוב במערכת החיסון שלנו (מקור: Li, Q. (2010). Effect of forest bathing trips on human immune function. Environmental Health and Preventive Medicine, 15(1), 9-17.). מי היה מאמין שטיול תמים יכול להיות כל כך עוצמתי?
בהתחלה הייתי סקפטית. "טבילה ביער? נעמה, את רצינית? מה עם כל החיידקים והחרקים?". אבל אז נזכרתי שאני תמיד טוענת שאנחנו צריכים להתחבר יותר לטבע, ושהניתוק שלנו ממנו הוא חלק מהבעיה. אז נתתי לזה צ'אנס.
אני לא אגיד שהפכתי מיד להיפי טבעונית שמחבקת עצים, אבל התחלתי לשלב יותר טיולים בטבע בשגרה שלי. וניחשתם נכון – זה עשה פלאים למצב הרוח שלי. פתאום, החרדה מהחורף התחילה להתפוגג.
אבל זה לא הכל. יוקי הסבירה לי שהיפנים גם שמים דגש גדול על תזונה עונתית. לאכול את מה שהטבע מציע באותו זמן. בחורף, זה אומר יותר מרקים חמים, ירקות שורש, תבלינים מחממים כמו ג'ינג'ר וכורכום. שוב, לא משהו שלא שמענו עליו, אבל כאן זה הגיע עם קטע של חגיגה. לאכול את מה שיש, להעריך את הפשטות.
אני חייבת להודות, כאן נתקלתי בקשיים. אני, עם החולשה שלי לשוקולד ופיצות, להכניס את עצמי למשמעת עצמית של "תזונה עונתית" זה היה מאתגר. אבל לאט לאט, התחלתי להחליף את הפיצה במרק ירקות עשיר, ואת השוקולד בפירות יבשים. וכן, אני מודה, עדיין היו נפילות. אבל למדתי לא לשפוט את עצמי, אלא לקבל את זה כחלק מהתהליך.
אחת התובנות הכי גדולות שלי מהפרוטוקול הזה היא שהבריאות שלנו היא לא רק עניין של "מה אנחנו מכניסים לגוף", אלא גם של "איך אנחנו חושבים". האם אנחנו חיים בפחד מתמיד ממחלות, או שאנחנו בוחרים להתרכז במה שאנחנו יכולים לעשות כדי לחזק את עצמנו?
למשל, ידעתם שמחקרים מראים שאופטימיות יכולה לחזק את מערכת החיסון? (מקור: Segerstrom, S. C., & Sephton, S. E. (2010). Optimistic Expectancies and Cell-Mediated Immunity: The Influence of Positive Thinking on Immunity. Psychological Science, 21(3), 448-455.). אני יודעת, זה נשמע קצת ניו אייג'י, אבל יש בזה משהו. כשאנחנו מאמינים בעצמנו, כשאנחנו מרגישים חזקים, הגוף שלנו מגיב בהתאם.
אז מה למדתי מהפרוטוקול היפני הזה? שלפעמים, הפתרונות הכי טובים הם גם הכי פשוטים. שינה, תזונה, פעילות גופנית, טבע, אופטימיות. דברים שאנחנו יודעים כבר שנים, אבל אולי שכחנו לתת להם את המקום הראוי.
אבל אולי הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא שהבריאות שלנו היא מסע, לא יעד. אין פתרון קסם, אין תרופה אחת שתפתור את כל הבעיות. זה עניין של הקשבה, של ניסוי וטעייה, של להיות סבלניים עם עצמנו.
אז האם אני כבר לא מפחדת מחורף? לא לגמרי. אבל אני בהחלט מרגישה יותר חזקה, יותר מוכנה, יותר בשליטה. ואולי, בסופו של דבר, זה כל מה שחשוב.
ואתם? מה אתם עושים כדי לחזק את מערכת החיסון שלכם? אשמח לשמוע בתגובות!
