אוקיי, אני חייבת לספר לכם משהו מביך. משהו שקרה לי בבית, אבל גרם לי לחשוב על הכל אחרת. זה מתחיל במרצפת רופפת… כן, כן, אני יודעת, נשמע משעמם. אבל תסמכו עלי, זה מגיע למקומות מפתיעים.
הייתה לנו מרצפת אחת, בולטת, במטבח. היא הייתה רופפת כבר כמה חודשים, אבל תמיד דחיתי את הטיפול בה. "אני אתקן אותה מחר", אמרתי לעצמי כל פעם. עד שיום אחד, בזמן שהכנתי ארוחת ערב, דרכתי עליה והיא פשוט התהפכה. ניחשתם נכון – רגל יחפה, רצפה קרה, כאב חד ומיידי.
אבל הכאב הפיזי היה כלום לעומת המבוכה. איך יכול להיות שדבר כל כך קטן הצליח להפיל אותי? ואז זה הכה בי: המרצפת הרופפת הזו היא מטאפורה מושלמת לכל הדברים הקטנים שאנחנו מזניחים בחיים שלנו. הדברים הקטנים שיום אחד יכולים להפיל אותנו.
אז מה למדתי מהמרצפת הזו? והכי חשוב, איך זה קשור בכלל לחיים שלכם? בואו נצלול פנימה.
הזנחה קטנה, השפעה גדולה
אני יודעת, אולי זה נשמע קצת דרמטי. אבל תחשבו על זה רגע. כמה דברים קטנים אתם דוחים כל הזמן? שיחת טלפון לחברה טובה? בדיקת רופא שאתם יודעים שאתם צריכים לעשות? קורס שרציתם להתחיל ללמוד?
ד"ר ג'יימס קליר, בספרו "הרגל אטומי", מדבר על הכוח של שיפורים קטנים ועקביים. הוא טוען ששיפור של אחוז אחד בכל יום יכול להוביל לתוצאות מדהימות לאורך זמן. אבל זה עובד גם הפוך – הזנחה של אחוז אחד בכל יום יכולה להוביל לקריסה. (מקור: Clear, J. (2018). Atomic habits: An easy & proven way to build good habits & break bad ones. Avery.)
אני מודה, לקח לי זמן להפנים את זה. תמיד חשבתי שאני צריכה לעשות שינויים גדולים כדי להצליח. אבל המרצפת הרופפת לימדה אותי אחרת. היא לימדה אותי שהשינויים הקטנים הם אלו שעושים את ההבדל.
הטעות שלי, והתובנה המפתיעה
אבל הנה הקטע המעניין: כשהרמתי את המרצפת, גיליתי שהבעיה לא הייתה במרצפת עצמה. הבעיה הייתה בתשתית מתחתיה. המלט שהחזיק אותה במקום התפורר עם הזמן.
וזה גרם לי לחשוב על משהו אחר לגמרי.
אולי אנחנו לא צריכים להתמקד רק בתיקון ה"מרצפות הרופפות" שלנו. אולי אנחנו צריכים לבדוק את התשתית. מה מחזיק אותנו במקום? מה נותן לנו יציבות? האם אנחנו מטפלים בתשתית הזו?
זה הזכיר לי מחקר שקראתי על חוסן נפשי. החוקרים גילו שאנשים עם חוסן נפשי גבוה לא בהכרח חווים פחות קשיים. הם פשוט יודעים איך להתמודד איתם בצורה טובה יותר. הם משקיעים בתשתית שלהם – בבריאות הנפשית שלהם, במערכות היחסים שלהם, בתחביבים שלהם. (מקור: American Psychological Association. (n.d.). Building your resilience.)
האם גם אתם משקיעים בתשתית שלכם? או שאתם עסוקים רק בכיבוי שריפות?
המרצפת הרופפת כהזדמנות
אז מה עושים עכשיו? איך מתמודדים עם המרצפות הרופפות בחיים שלנו? ואיך בונים תשתית חזקה יותר?
אני חושבת שהתשובה טמונה בשאלה אחת פשוטה: מה הכי חשוב לכם? מה נותן לכם תחושה של משמעות, של שמחה, של חיבור?
זה יכול להיות כל דבר – משפחה, חברים, עבודה, יצירתיות, עזרה לאחרים. אבל חשוב שתהיו מודעים למה שמחזיק אתכם, ושתשקיעו בו.
וזה לא חייב להיות משהו גדול. זה יכול להיות משהו קטן כמו לצאת להליכה בטבע, לקרוא ספר טוב, או פשוט לשתות כוס קפה בשקט.
הדברים הקטנים האלה הם אלו שבונים את התשתית שלנו. הם אלו שנותנים לנו את הכוח להתמודד עם הקשיים, ולקום אחרי שאנחנו נופלים.
וכן, הם גם אלו שעוזרים לנו לתקן את המרצפות הרופפות שלנו.
מה הלאה? מחשבה לסיום
אני עדיין לא תיקנתי את המרצפת. אני מודה. אבל אני עובדת על זה. ואני גם עובדת על התשתית שלי. אני משקיעה יותר זמן עם המשפחה שלי, אני מתאמנת באופן קבוע, ואני מנסה להיות יותר מודעת לרגשות שלי.
וזה עושה הבדל עצום.
אז מה אתכם? איזו מרצפת רופפת מחכה לכם? ואיזו תשתית אתם צריכים לחזק?
אני מזמינה אתכם לשתף אותי בתגובות. אולי ביחד נוכל למצוא את הדרך להתמודד עם המרצפות שלנו, ולבנות חיים יציבים ומאושרים יותר.
