היי אהובות, נעמה כאן!
תגידו, גם אתן מרגישות לפעמים שדף מעקב התפתחות ילדים הוא כמו רשימת מכולת לתינוקות? "הרים ראש? וי. מתהפך? וי. ממלמל 'אבא'? יש!" כאילו מדובר באיזה פרויקט הנדסי ולא בפלא המורכב והמדהים הזה שקוראים לו ילדות.
אני זוכרת את עצמי, עם הילד הבכור, דבוקה לאינטרנט, מחפשת בטירוף טבלאות השוואה. הוא לא התהפך בזמן?! ישר ללחץ! כאילו יש איזה שעון ביולוגי עולמי שכולם צריכים לעמוד בו. שטויות!
אבל אז קרה משהו. הבנתי שהטבלאות האלה, עם כל הכבוד להן (ויש כבוד, הן נותנות לנו אינדיקציה כללית), פשוט מפספסות את הנקודה. הן מפספסות את הילד.
אז מה עושים? איך בכל זאת עוקבים אחרי ההתפתחות שלהם, בלי להשתגע ובלי להשוות בלי סוף?
אז מה כן? מפת דרכים אישית, לא תחרות ריצה
במקום להסתכל על זה כעל תחרות ריצה, אני מציעה שנחשוב על זה כמפת דרכים. מפה שעוזרת לנו להבין את הכיוון הכללי, אבל גם מאפשרת לנו להתעכב, לחקור שבילים צדדיים ולגלות אוצרות נסתרים.
במקום תבנית קשיחה, אני רוצה לתת לכן כמה נקודות למחשבה, כמה שאלות שיעזרו לכן ליצור את תבנית המעקב שלכן. כן, כזו שתפורה בדיוק לילד שלכן, לקצב שלו, לאישיות שלו.
- תנועות ומוטוריקה – יותר מ"עבר טסט"
- במקום "מצליח לתפוס חפץ" – תכתבו: "איך הוא תופס את החפץ? באיזו יד? מה הוא עושה עם החפץ אחרי שהוא תופס אותו? האם הוא בודק אותו עם הפה? משקשק בו? מתבונן בו בתשומת לב?". שימו לב לפרטים הקטנים. הם מספרים סיפור.
- התובנה המפתיעה: מחקרים מראים שדרך אחיזת חפץ ניתן ללמוד על העדפות אישיות וסגנון למידה כבר בגיל צעיר. (מקור: מחקרי התפתחות הילד של Esther Thelen, למשל Dynamical Systems Theory). מי ידע שאחיזה יכולה להיות כל כך משמעותית?
- תקשורת ושפה – לא רק מילים
- במקום "ממלמל הברות" – תכתבו: "אילו הברות הוא ממלמל? מתי הוא ממלמל אותן? האם הוא ממלמל אותן בתגובה למשהו? האם הוא מנסה לחקות אתכן? האם הוא משתמש בהברות כדי לבקש משהו?". תקשורת זה לא רק מילים. זה גם טון, מבט, תנועות גוף.
- ההודאה בכישלון: אני, בהתחלה, הייתי כל כך עסוקה בללמד את הילד שלי להגיד "אמא" ו"אבא" ששכחתי להקשיב לו. רק אחרי שהתחלתי להתבונן בו באמת, הבנתי כמה הוא מנסה לתקשר איתי, גם בלי מילים.
- חברה ורגשות – לב העניין
- במקום "מחייך לאנשים" – תכתבו: "למי הוא מחייך? איך הוא מחייך? האם הוא מחייך לכולם באותה מידה? האם הוא מגיב כשמישהו מחייך אליו? האם הוא מראה סימני חרדת זרים?". זכרו – הילד שלכם הוא אינדיבידואל.
- התובנה המפתיעה: גם תינוקות, כבר מגיל צעיר מאוד, מזהים הבעות פנים ורגשות. (מקור: מחקרי רגשות של Paul Ekman). הם מרגישים יותר ממה שאנחנו חושבות.
אז מה עושים עם כל המידע הזה?
אל תפחדו לכתוב הרבה. אל תפחדו לכתוב שטויות. אל תפחדו לכתוב דברים שלא נכנסים לאף תבנית. זה היופי! זה המסע האישי שלכן ושל הילד שלכן.
אני ממליצה ליצור "יומן התפתחות" – מחברת יפה או קובץ דיגיטלי (מה שנוח לכן) שבו אתן יכולות לרשום את התצפיות שלכן. אפשר להוסיף תמונות, סרטונים, ציורים – כל מה שיכול לתעד את המסע המדהים הזה.
והכי חשוב – זכרו:
- כל ילד מתפתח בקצב שלו.
- השוואה היא גנבת השמחה. (תודה, תיאודור רוזוולט, על התובנה הנצחית הזו).
- אתן מכירות את הילד שלכן הכי טוב.
אז קדימה, צאו למסע! תתבוננו, תקשיבו, תתעדו – ותגלו עולם ומלואו.
אני כאן בשבילכן, אם יש לכן שאלות או מחשבות. שתפו אותי בתגובות! מה גיליתן על הילדים שלכן? אילו תובנות הפתיעו אתכן?
אני באמת סקרנית לשמוע!
