אני זוכרת ויכוח אחד עם חברה טובה, שהתחיל מאי הסכמה קטנה והידרדר למלחמת עולם. בסוף, שתינו ישבנו בשקט, פגועות ומרגישות רחוקות מתמיד. באותו רגע הבנתי – אנחנו חייבות ללמוד לדבר אחת עם השנייה אחרת. אבל איך אפשר להתווכח בלי לפגוע, בלי להרוס את מה שבנינו?
(אגב, אם גם אתן הרגשתן ככה, אתן לא לבד. זה כנראה אחד האתגרים הכי גדולים שלנו, בני האדם, במערכות יחסים.)
אני לא אגיד לכן שיש לי פתרון קסם, כי אין. אבל עם קצת מודעות עצמית, אמפתיה וכמה טכניקות פשוטות, אפשר להפוך ויכוח להזדמנות לצמיחה משותפת.
למה כל כך קשה לנו להתווכח בצורה בריאה?
אני חושבת שהבעיה מתחילה בציפייה שלנו – אנחנו מצפים שאחרים יראו את העולם כמונו, שיחשבו כמונו, שיסכימו איתנו. כשזה לא קורה, אנחנו מרגישים מאוימים, כאילו מישהו תוקף את הזהות שלנו.
פסיכולוגים קוראים לזה "הטיית אישור" – הנטייה שלנו לחפש מידע שתומך במה שאנחנו כבר מאמינים בו, ולהתעלם מכל מה שסותר את זה. (מקור: מחקר של Raymond Nickerson, "Confirmation Bias: A Ubiquitous Phenomenon in Many Guises").
אבל האמת היא, שהעולם מורכב, וכל אחד מאיתנו רואה אותו דרך משקפיים אחרות. הוויכוח הוא לא קרב, אלא הזדמנות להרחיב את נקודת המבט שלנו.
איך עושים את זה בפועל? הנה כמה נקודות ששינו לי את המשחק:
- הקשיבו באמת – בלי לתכנן מה תגידו אחר כך. אני יודעת שזה נשמע מובן מאליו, אבל כמה פעמים באמת הקשבתן למישהו עד הסוף, בלי לקפוץ עם תגובה, בלי לנסות לתקן, בלי לשפוט?
רגע של תובנה: הקשבה אמיתית היא מתנה. גם לעצמנו.
נסו את זה: פשוט חזרו על מה ששמעתם במילים שלכן. "אז בעצם את אומרת ש...". זה מראה שהקשבתן, וזה נותן לצד השני הזדמנות לתקן אם הבנתן לא נכון.
- הפרידו בין האדם לבעיה. הרבה פעמים, כשאנחנו מתווכחים עם מישהו קרוב, אנחנו נוטים לערבב את הבעיה עם האדם עצמו. במקום להגיד "את תמיד...", תגידו "אני מרגישה... כשקורה...".
ההבדל הקטן הזה יכול לעשות הבדל עצום.
התמקדו בהתנהגות ספציפית, לא באופי של האדם. זה יעזור לכן לשמור על שיח מכבד ובונה.
- זכרו שכולנו עושים הכי טוב שאנחנו יכולים. כולנו מגיעים עם מטען רגשי, עם פחדים, עם חוסר ביטחון. כשאנחנו זוכרים את זה, קל יותר להזדהות עם הצד השני, גם כשאנחנו לא מסכימים איתו.
(אגב, מצאתי תובנה מעניינת בספר "Daring Greatly" של Brene Brown על הפגיעות האנושית שלנו, ואיך היא משפיעה על התקשורת שלנו).
זה לא תירוץ להתנהגות רעה, אבל זה תזכורת שאנחנו לא מושלמים.
- היו סקרניות, לא צודקות. במקום לנסות לנצח בוויכוח, נסו להבין את נקודת המבט של הצד השני. שאלו שאלות פתוחות, גלו התעניינות אמיתית.
ויכוח הוא לא תחרות. הוא הזדמנות ללמוד.
הימנעו משאלות שמנוסחות כאילו אתן יודעות את התשובה מראש. במקום "את לא חושבת ש...?", תשאלו "מה גורם לך לחשוב ככה?".
- תנו לעצמכן רגע לנשום. לפעמים, הדרך הכי טובה לפתור ויכוח היא פשוט להפסיק לדבר. קחו פסק זמן, תירגעו, ותחזרו לשיחה כשאתן רגועות יותר.
אל תפחדו להגיד "אני צריכה רגע". זה לא חולשה, זה כוח.
אני זוכרת פעם שהייתי כל כך עצבנית בוויכוח עם בן הזוג שלי, שהרגשתי שאני עומדת להתפוצץ. יצאתי מהחדר, נשמתי עמוק, חזרתי אחרי כמה דקות, והצלחנו לדבר בצורה רגועה ומכבדת.
ומה אם ניסיתי הכל וזה עדיין לא עובד?
זה קורה. לפעמים, למרות כל המאמצים, אנחנו לא מצליחים להגיע להסכמה. במקרים כאלה, חשוב לזכור:
- זה בסדר לא להסכים. לא חייבים להסכים על הכל כדי לשמור על מערכת יחסים טובה.
- הגדירו גבולות. קבעו מה אתן מוכנות לקבל ומה לא.
- במקרים קיצוניים, אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית. טיפול זוגי או אישי יכול לעזור לכן לפתח כלים לתקשורת טובה יותר.
מילה לסיום – ויכוח הוא חלק בלתי נפרד ממערכות יחסים. הוא לא בהכרח סימן שמשהו לא בסדר. הוא יכול להיות הזדמנות לצמיחה, להעמקת הקשר, להבנה טובה יותר של עצמנו ושל האחרים.
אז בפעם הבאה שאתן מוצאות את עצמכן בוויכוח, נסו לזכור את העקרונות האלה. תהיו סבלניות, תהיו אמפתיות, ותזכרו – המטרה היא לא לנצח, אלא לגדול ביחד.
אני תוהה, אילו טכניקות אתן מצאתן כיעילות במיוחד בניהול ויכוחים בצורה בריאה? אשמח לשמוע מכן!
