האמת? פעם חשבתי שעוגנים רגשיים במשפחה זה משהו גרנדיוזי, כמו חופשה משפחתית שנתית או ארוחת שישי קבועה. טעיתי בגדול. הבנתי את זה כשבכיתי לאמא שלי בטלפון על איזו שטות בעבודה, והיא פשוט הקשיבה. באמת הקשיבה. בלי עצות, בלי שיפוטיות. פשוט שם. זהו. שם הבנתי - עוגן זה לא אירוע, זה נוכחות.
אבל בואו נדבר תכל'ס. מה זה בכלל "עוגן רגשי"? ולמה זה חשוב לעזאזל?
עוגנים רגשיים הם, במילים פשוטות, הדברים שנותנים לנו תחושת שייכות, ביטחון ויציבות בתוך המשפחה שלנו. הם הבסיס הרגשי שעליו אנחנו בונים את עצמנו. כמו שהפסיכולוגית ד"ר סוזן ג'ונסון אומרת בספרה "Hold Me Tight", הקשרים שלנו הם מקור הכוח והחוסן שלנו. אבל איך יוצרים אותם? ואיך מונעים מהם להחליד?
טעויות שכולנו עושים (ואני הראשונה)
אני מודה, היו תקופות שניסיתי לבנות עוגנים רגשיים "מהספר". קראתי מאמרים על "זמן איכות משפחתי" והרגשתי שאני חייבת לתקתק פעילויות מתוכננות מראש. לחץ מטורף! ואז גיליתי משהו: הילדים שלי הכי נהנים כשאני סתם יושבת איתם על הספה ורואה איתם סרט מצויר, או כשאני מכינה להם חביתה בצורה של פרצוף. זהו. בלי מאמץ מיוחד.
אבל רגע, האם זה אומר שאנחנו צריכים לוותר על מאמץ? ממש לא.
- רגע של כנות: אחד הדברים שהכי קשה לי זה להודות כשאני טועה. אבל האמת היא, שהיו פעמים שהתעקשתי על דברים שהיו חשובים לי, אבל פחות חשובים למשפחה שלי. למדתי בדרך הקשה שעוגן רגשי צריך להיות דו-כיווני.
אז מה כן עובד? (מניסיון!)
- הקשבה פעילה: לא סתם שמעתם על זה מיליון פעם. אבל האם אתם באמת מקשיבים? אני מדברת על להניח את הטלפון, להסתכל בעיניים, ולנסות להבין מה האדם השני מרגיש, ולא רק מה הוא אומר.
* זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל בפעם הבאה שמישהו מספר לכם משהו, נסו לא להיכנס מיד עם עצות או פתרונות. תנו להם פשוט להרגיש מובנים. זה כל הסיפור.
- טקסים קטנים: זה יכול להיות כל דבר - מקריאת סיפור לפני השינה, דרך הכנת קפה לאבא כל בוקר, ועד סתם לשלוח הודעת טקסט מצחיקה באמצע היום. זה לא חייב להיות יקר או מפואר. זה צריך להיות קבוע ומלא כוונה.
* פעם שמעתי מישהו אומר שטקסים הם כמו דבק רגשי. אהבתי את זה.
- חמלה, קודם כל חמלה: זה אולי העוגן הכי חשוב מכולם. לזכור שלכולם יש ימים רעים, שלכולם מותר לטעות, ולתת מקום לבכי, לכעס, ולתסכול. בלי שיפוטיות.
* נקודה למחשבה: האם אתם מרשים לעצמכם להיות פגיעים מול המשפחה שלכם? זה קשה, אני יודעת. אבל זה קריטי לבניית אמון.
מקורות מפתיעים (וגם כאלה שלא)
אני אוהבת לשלב ידע ממקומות שונים. לא רק ספרים אקדמיים, אלא גם פודקאסטים, סרטים, ואפילו שיחות עם אנשים זרים. פעם שמעתי שיחה בין שתי נשים בתור בסופר, והן דיברו על איך הן מצליחות לשמור על קשר טוב עם הילדים שלהן. אחת מהן אמרה: "אני פשוט מנסה לזכור שהם בני אדם, כמוני". וואו. כמה שזה פשוט, ככה זה חכם.
- ודרך אגב, מחקרים מראים שמשפחות שמתקשרות באופן פתוח ואוהב חוות פחות מתחים ובעיות בריאותיות. סתם שתדעו. (מקור: Journal of Family Psychology)
רגע של אמת: מה עושים כשזה לא עובד?
האמת? לפעמים זה לא עובד. יש ימים שבהם אני מרגישה שאני נכשלת בתור אמא, בתור בת זוג, בתור בת. זה קורה. וזה בסדר.
- הנה תובנה: הסוד הוא לא להימנע מכישלונות, אלא ללמוד מהם. לדבר על זה. לבקש עזרה.
לפעמים צריך גם להכיר במגבלות שלנו ולפנות לעזרה מקצועית. אין בזה שום בושה. להיפך, זה מעיד על חוזק.
אז מה למדנו? שעוגנים רגשיים הם לא משהו שקונים או מתכננים. הם משהו שבונים יום יום, דרך הקשבה, חמלה, וטקסים קטנים. הם לא תמיד מושלמים, אבל הם תמיד שווים את המאמץ.
ואם תשאלו אותי, מה העוגן הרגשי הכי חזק במשפחה? זה הידיעה שתמיד יש מישהו שאוהב אותך, בדיוק כמו שאתה. בלי תנאים.
אז, איך נראים העוגנים הרגשיים שלכם? אשמח לשמוע.
