אני זוכרת את הפעם הראשונה שחברה סיפרה לי על הריב הענק שלה עם בן הזוג שלה. הייתי בשוק. איך זה יכול להיות? הם תמיד נראו כל כך מאושרים! תמיד צוחקים בתמונות, מחזיקים ידיים, כאילו יצאו מסרט. наивни הייתי.
האמת היא, שאין קשר בין סרטים הוליוודיים לחיים האמיתיים – וזה נכון במיוחד כשמדובר בזוגיות. סרט נגמר אחרי שעה וחצי, אבל זוגיות היא מסע של שנים, עליות וירידות, צחוק ובכי, ולפעמים גם כמה צעקות.
מה שאף אחד לא מספר לך זה ש"הירח דבש" הוא רק שלב. שלב מדהים, כמובן, אבל שלב. ואחריו מגיעים חיים. חיים עם בן אדם אחר, על כל המורכבויות שלו, על כל ההרגלים המוזרים שלו, על כל הדברים הקטנים שמחרפנים אותך בסוף.
אז מה קורה אחרי הירח דבש? איך באמת נראה מחזור החיים של זוגיות? ולמה זה מרגיש לפעמים כאילו אתם היחידים בעולם שחווים את זה?
התאהבות: הכל ורוד (ולפעמים קצת מסוכן)
התאהבות היא סם. באמת. מחקרים מראים שהמוח שלנו משחרר כימיקלים שגורמים לנו להרגיש אופוריה, התרגשות, ותשוקה בלתי נשלטת. אנחנו רואים רק את הטוב בבן הזוג שלנו, מתעלמים מכל הפגמים, ומאמינים שמצאנו את האחד.
זה מדהים, אבל חשוב לזכור: זה לא אמיתי. זאת אומרת, זה אמיתי ברגע הזה, אבל זה לא מייצג את המציאות לאורך זמן.
מקורות מדעיים כמו מחקרי המוח של הלן פישר מראים את הדמיון בין התאהבות להתמכרות. מפחיד, נכון?
התפכחות: ברוכים הבאים לחיים האמיתיים (והכביסה המלוכלכת)
אחרי שהסם מתחיל להתפוגג, אנחנו מתחילים לראות את הדברים קצת יותר בבירור. אנחנו קולטים שהוא משאיר גרביים על הרצפה, שהיא שרה באמבטיה בצורה מחרידה, שהם לא אוהבים את הסדרה האהובה עלינו.
וזה בסדר. זה חלק טבעי מהתהליך. הבעיה מתחילה כשמתחילים להאשים. "למה אתה תמיד משאיר גרביים על הרצפה?!" "למה את חייבת לשיר באמבטיה?!"
אני זוכרת את הפעם הראשונה שרבתי עם בן הזוג שלי על מי יוריד את הזבל. זה נשמע מטופש, אבל זה היה יותר מזה. זה היה על תחושה של חוסר איזון, של חוסר הערכה, של "למה אני תמיד צריכה לעשות הכל?".
המאבק: מלחמה קרה (או חמה, תלוי בטמפרמנט)
המאבק הוא השלב שבו מתחילים להבין שיש לנו דעות שונות, צרכים שונים, ורצונות שונים. זה השלב שבו מתחילים לריב על דברים גדולים וקטנים, השלב שבו מרגישים תסכול, כעס, וניתוק.
הרבה זוגות נפרדים בשלב הזה. הם חושבים שזה הסוף, שהם לא מתאימים, שזה לא אמור להיות כל כך קשה.
אבל אם עוברים את השלב הזה, אפשר להגיע למקום טוב יותר. איך? על ידי תקשורת. כן, אני יודעת, זה נשמע קלישאתי, אבל זה נכון.
אבל איזו תקשורת? לא תקשורת תוקפנית או מתגוננת. תקשורת שמבוססת על הקשבה, אמפתיה, ורצון אמיתי להבין את הצד השני.
מקורות כמו הספרים של ג'ון גוטמן יכולים לתת כלים מעשיים לתקשורת יעילה.
שיתוף פעולה: בונים יחד משהו יפה (אבל צריך לעבוד)
אם עוברים את שלב המאבק, אפשר להגיע לשלב שיתוף הפעולה. זה השלב שבו מתחילים לקבל את ההבדלים, להעריך את היתרונות, ולעבוד יחד כצוות.
זה השלב שבו מתחילים לבנות חיים משותפים, לקבל החלטות חשובות, ולתמוך אחד בשני.
זה לא אומר שהכל מושלם. עדיין יהיו ריבים, עדיין יהיו חילוקי דעות, אבל יש בסיס חזק של אמון, כבוד, ואהבה.
מחויבות: בוחרים מחדש כל יום (כי זו בחירה)
מחויבות היא לא רק טבעת או תאריך בחתונה. מחויבות היא בחירה יומיומית. בחירה להיות שם בשביל בן הזוג, לבחור בו גם כשקשה, לבחור באהבה גם כשמרגישים כעס.
זוגיות היא לא גורל, היא עבודה. עבודה קשה, אבל מתגמלת.
אני חושבת שאחת הטעויות הגדולות שאנשים עושים היא לחשוב שאם הם אוהבים מישהו, הכל יסתדר מעצמו. אבל אהבה היא רק ההתחלה. אחרי זה צריך לעבוד על זה כל יום.
ואם אתם שואלים אותי, זה שווה את זה. כי בסוף, אין דבר יותר יפה מלמצוא את הבן אדם שלך, ולבנות איתו חיים מלאים באהבה, צחוק, והרפתקאות.
אבל רגע, מה קורה כשמשהו משתבש? האם כל זוגיות חייבת לעבור את כל השלבים האלה? והכי חשוב - מה עושים כשמרגישים תקועים בשלב מסוים? על זה נדבר בפעם אחרת, כי האמת? הנושא הזה גדול ועמוק כמו האוקיינוס.
אז, באיזה שלב אתם מרגישים שאתם נמצאים עכשיו בזוגיות שלכם? אני ממש סקרנית לשמוע!
