אני זוכרת את הפעם הראשונה שבאמת הרגשתי שאני טובעת. לא בים, למרות שגם זה קרה פעם (סיפור לפעם אחרת!). טביעה בעומס, בציפיות, באינסוף משימות שרק הלכו וגדלו. הרגשתי כאילו יש לי משקולות על הרגליים ואני פשוט לא מצליחה לנשום.
אז האמת? ניסיתי לעשות הכל. לקחתי קורס ניהול זמן, קראתי ספרים על פרודוקטיביות, אפילו התקנתי אפליקציה שהייתה אמורה "לצמצם הסחות דעת". אתם יודעים מה קרה? הייתי לחוצה עוד יותר. כאילו לא מספיק העומס, עכשיו הייתי צריכה להצליח גם בלנהל את העומס הזה בצורה מושלמת.
ואז הבנתי משהו: זה לא עניין של עוד טכניקה. זה עניין של נקודת מבט.
הבטחתי הבטחה רגשית: אני מבטיחה לך שעד סוף הקריאה, תרגישי קצת פחות לבד בתוך הכאוס הזה. הבטחה פרקטית: תקבלי כמה כלים אמיתיים שיעזרו לך לא רק לשרוד, אלא גם לצמוח מתוך התקופות האלה.
אז, מה עושים כשמרגישים שהכל קורס?
1. מפסיקים להילחם בזרם (ונזכרים לנשום)
כולנו שמענו על מיינדפולנס, נכון? אבל בין לשמוע ללתרגל - יש מרחק עצום. אני מודה, לקח לי זמן להבין מה זה בכלל אומר. חשבתי שזה אומר "לרוקן את המוח ממחשבות", וזה פשוט בלתי אפשרי!
מה שעזר לי, זה דווקא מחקר שקראתי על השפעת נשימות סרעפתיות על מערכת העצבים (Jerath, R., Edry, J. W., Barnes, V. A., & Jerath, S. (2006). Physiology of long pranayamic breathing: neural respiratory elements may provide a mechanism that explains how slow deep breathing shifts the autonomic nervous system. Medical hypotheses, 67(3), 566–572.*). כן, נשימות. פשוט לנשום עמוק לבטן.
אבל רגע, זה לא פשוט "נשימות", זה להרגיש את הנשימה. להרגיש את האוויר נכנס ויוצא, בלי לשפוט, בלי לנתח, פשוט להיות שם. מה שמצחיק, זה שדווקא כשהפסקתי לנסות "לנקות" את המחשבות, הן התחילו להירגע מעצמן.
תשאלי את עצמך: מתי בפעם האחרונה באמת הקדשת לעצמך כמה דקות רק כדי לנשום?
2. "חוק ה-80/20" - האם אנחנו מבזבזים את הזמן על הדברים הלא נכונים?
הכרת את עקרון פארטו (Pareto principle)? או בשמו היותר מוכר "חוק ה-80/20". הרעיון הוא ש-80% מהתוצאות שלנו מגיעות מ-20% מהמאמצים שלנו. עכשיו, אני יודעת מה את חושבת: "נעמה, זה נשמע נהדר, אבל איך זה עוזר לי כשאני טובעת במשימות?"
אז הנה התובנה המפתיעה: רוב הסיכויים שאת מבזבזת המון זמן ואנרגיה על דברים שהם לא ה-20% הקריטיים האלה. כן, זה יכול להיות מיילים אינסופיים, פגישות לא יעילות, או אפילו סתם גלילה חסרת מטרה ברשתות החברתיות.
לוקחת אוויר. אני יודעת שאמרתי את זה.
האתגר האמיתי הוא לזהות מה הם ה-20% החשובים באמת. מה הם המשימות, הפרויקטים או היחסים שמניבים את התוצאות הטובות ביותר?
תחשבי על זה רגע: אם היית יכולה לעשות רק שלושה דברים היום, מה הם היו?
3. "חמלה עצמית" - לא רק מילה טרנדית
אני מודה, פעם גלגלתי עיניים כששמעתי את המושג הזה. חשבתי שזה סוג של פינוק עצמי מוגזם. אבל אז קראתי מחקר של ד"ר קריסטין נף (Neff, K. (2003). Self-compassion: An alternative conceptualization of a healthy attitude toward oneself. Self and Identity, 2(2), 85–101.*) והבנתי שזה בדיוק ההפך. חמלה עצמית זה לא לוותר לעצמך, זה להיות שם בשבילך, בדיוק כמו שהיית שם בשביל חברה טובה.
כשאת מרגישה מוצפת, במקום להלקות את עצמך על "חוסר היעילות", תנסי לדבר לעצמך באותה עדינות וחמלה שהיית מפגינה כלפי חברה.
רגע של כנות: גם אני נופלת בזה לפעמים. קל לי לייעץ לאחרים, אבל קשה לי ליישם את זה על עצמי.
אבל אני מזכירה לעצמי: זה בסדר לא להיות מושלמת. זה בסדר לעשות טעויות. וזה בסדר לבקש עזרה.
הנה שאלה קשה: אם היית פוגשת את עצמך ברחוב, מה היית אומרת לה?
4. שבירת התבנית: איך לצאת מהלופ האינסופי
לפעמים, אנחנו פשוט תקועים בלופ. אנחנו עושים את אותם דברים, מקבלים את אותן תוצאות, ומתפלאים למה שום דבר לא משתנה.
אז הנה הפתרון המפתיע: תעשי משהו שונה לגמרי. משהו שלא קשור בכלל לעבודה, למשימות, או ללחצים. צאי לטבע, תרקדי, תציירי, תבשל ארוחה טובה, תתנדבי, תלמדי משהו חדש.
אבל למה זה עובד? כי זה משנה את ה"הילוך" של המוח שלך. זה מאפשר לך לראות את הדברים מזווית אחרת, למצוא פתרונות יצירתיים, ופשוט להטעין מצברים.
מחשבה לסיום: מה הדבר הכי משוגע, הכי לא צפוי, שהיית יכולה לעשות כדי לשבור את השגרה שלך?
אני יודעת שאין פתרונות קסם. אין דרך "למחוק" את הלחץ והעומס מהחיים שלנו. אבל אני מאמינה שאפשר ללמוד לתמרן אותם בצורה טובה יותר, להפוך אותם למנוף לצמיחה, ולא רק למקור לתסכול.
ועוד משהו חשוב: את לא לבד. כולנו מתמודדים עם תקופות סוערות. כולנו לפעמים מרגישים שאנחנו טובעים.
השאלה היא לא איך להימנע מהסערה, אלא איך לרקוד בגשם.
אז מה את חושבת? מה הדבר הראשון שאת הולכת ליישם כבר היום? אני ממש רוצה לשמוע!
