אני זוכרת את הפעם הראשונה שהרגשתי שהקסם נעלם. לא היה זה רגע דרמטי, אלא שחיקה איטית, כמו טיפות מים החותרות בסלע. התחלתי לתהות – האם זהו? האם זו הנוסחה היחידה לחיים בוגרים: שיגרה, אחריות ושחיקה שוחקת?
אבל אז קרה משהו.
גיליתי ש"הקסם שאבד" הוא לא בהכרח אובדן מוחלט, אלא יותר כמו תרדמת חורף. הוא שם, מחכה בסבלנות לתנאים הנכונים כדי לפרוח מחדש.
ואיך מעודדים פריחה מחודשת? זו לא שאלה של "איך", אלא של "מה". מה אני צריכה כדי להרגיש שוב את הניצוץ?
(כן, אני יודעת, זה נשמע קצת קלישאתי, אבל תסמכו עלי, זה הולך להיות יותר מעניין.)
למה בכלל "הקסם" נעלם?
בואו נודה, החיים משתנים. כשהיינו ילדים, הכל היה חדש ומסעיר. גילוי של חרק חדש בחצר האחורית היה הרפתקה. אבל כשאנחנו גדלים, אנחנו מתרגלים. אנחנו נכנסים למסלול, והגירויים הופכים מוכרים וידועים.
מחקרים מראים (וינסנט ואחרים, 2015) שאנחנו נוטים לחפש יציבות וחיזוי כשאנחנו מתבגרים. זה הגיוני, ברמה ההישרדותית. אבל היציבות הזו יכולה גם לחנוק את הסקרנות והפליאה הטבעיות שלנו.
והנה הנקודה החשובה: הפליאה היא דלק לקסם.
אני זוכרת תקופה שבה הרגשתי תקועה. עבודה, בית, שינה – מעגל אינסופי. ואז חברה הציעה לי ללמוד צילום. צילום? אני? לא חשבתי שאני "יצירתית". אבל החלטתי לנסות.
וזה שינה הכל.
פתאום, התחלתי לראות את העולם אחרת. התבוננתי באור, בצללים, בקומפוזיציות. גיליתי יופי במקומות הכי לא צפויים.
זה לא היה קסם מיידי. היו הרבה תמונות גרועות, הרבה רגעים של תסכול. אבל לאט לאט, התחלתי לראות את העולם בעיניים חדשות. והקסם, לאט לאט, חזר.
הקסם הוא לא תכונה מולדת – הוא שריר
אנחנו צריכים לאמן אותו. אנחנו צריכים לחפש את הגירויים החדשים, לאתגר את המוח שלנו, לצאת מאזור הנוחות.
אבל רגע, איך עושים את זה כשעובדים משרה מלאה, משלמים משכנתא ומנסים לשמור על שפיות?
התשובה היא לא בהכרח לצאת למסע מסביב לעולם (אבל אם אתם יכולים, למה לא?). לפעמים, הקסם נמצא בדברים הקטנים.
לדוגמה, קראתי לאחרונה על "התבוננות במלאות" (Mindful Seeing). זה תרגול פשוט שבו אנחנו מתמקדים בפרטים הקטנים של הסביבה שלנו. במקום לרוץ הביתה אחרי העבודה, אנחנו עוצרים רגע ומתבוננים בעץ, בבניין, בפנים של האנשים.
זה נשמע מוזר, נכון?
אבל תנסו את זה.
באחד הימים, עצרתי ליד עץ בפארק ופשוט התבוננתי בו. שמתי לב לגוונים השונים של העלים, למרקם של הקליפה, לצורה המוזרה של הענפים. ואז שמתי לב לציפור קטנה מקפצת בין הענפים. ופתאום, העולם הרגיש קצת יותר חי, קצת יותר מעניין.
הכישלונות שלי, השיעורים שלכם
ניסיתי גם כל מיני דברים שלא עבדו. ניסיתי מדיטציה, אבל לא הצלחתי להתרכז. ניסיתי יוגה, אבל הרגשתי מגוחכת.
אבל למדתי משהו חשוב: זה בסדר להיכשל.
הקסם לא יחזור אם אנחנו ננסה להיות מושלמים. אנחנו צריכים להיות מוכנים להתנסות, לטעות, ללמוד, ולקום שוב.
פעם קראתי ציטוט שאמר: "הדבר היחיד שעומד בינך לבין החלום שלך הוא הרצון לנסות והאמונה שהוא אפשרי". זה נכון. אבל אני אוסיף עוד משהו: והיכולת לצחוק על עצמך כשאתה נכשל.
אז מה עושים עכשיו?
אני לא יכולה לתת לכם נוסחה קסומה שתחזיר את הקסם לחייכם. אבל אני יכולה להציע כמה רעיונות:
- נסו משהו חדש: למדו שפה חדשה, נסו מתכון חדש, צרו אמנות.
- התחברו לטבע: צאו לטיול, בקרו בפארק, תתבוננו בשמיים.
- התחברו לאנשים: צרו קשר עם חברים ותיקים, פגשו אנשים חדשים, שתפו את החוויות שלכם.
- היו סקרנים: שאלו שאלות, קראו ספרים, צפו בסרטים דוקומנטריים.
- היו פתוחים: אל תפחדו לנסות דברים חדשים, גם אם הם נראים לכם מוזרים או מפחידים.
זכרו: הקסם הוא לא משהו שמחפשים בחוץ – הוא משהו שאנחנו יוצרים בפנים.
אז מה הדבר הבא שאתם הולכים לנסות? אני באמת רוצה לדעת.
