היי, אני נעמה. בואו נדבר רגע על משהו שאולי קשה להודות בו: בדידות בתוך קשר. זה כמו להיות באי בודד, אבל עם עוד מישהו על האי. מוזר, נכון?
פעם חשבתי שזוגיות אמורה להיות תרופת פלא לבדידות. כמו לחבר שני חצאים של פאזל ופתאום הכל שלם. אבל מה קורה כשגם אחרי החיבור, משהו עדיין מרגיש חסר? מה קורה כשהחצי השני לא באמת רואה אותך?
אני זוכרת תקופה כזו בזוגיות שלי. היינו יושבים בסלון, כל אחד עם המסך שלו, ומרגישים רחוקים כמו שני כוכבי לכת. הייתי בטוחה שמשהו אצלי לא בסדר. איך יכול להיות שאני מרגישה כל כך לבד כשאני לא לבד?
האמת היא, שזה נפוץ הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. לפי מחקרים, כ-40% מהאנשים הנמצאים בקשרים מדווחים על תחושות בדידות. זה מטורף, לא? ארבעה מתוך עשרה!
למה זה קורה?
הסיבות מורכבות. לפעמים זה נובע מחוסר תקשורת אמיתית. אנחנו מדברים על דברים טכניים – מי מוציא את הכלב, מי קונה חלב – אבל לא על מה שבאמת חשוב לנו, על החלומות, הפחדים, הרצונות הכמוסים.
האם אתם באמת מקשיבים אחד לשנייה, או רק מחכים לתורכם לדבר?
לפעמים זה קורה כשהציפיות שלנו מהקשר לא מציאותיות. אנחנו מצפים שהבן או בת זוג שלנו יהיו הכל בשבילנו – החבר הכי טוב, המאהב הנלהב, הפסיכולוג האישי. זה יותר מדי לחץ על אדם אחד!
ויש גם את העניין של שינויים בחיים. אנשים משתנים, והצרכים שלהם משתנים. מה שהיה טוב לנו לפני חמש שנים, אולי כבר לא מתאים לנו היום. וזה בסדר! הבעיה היא כשלא מדברים על זה.
מה אפשר לעשות?
אז מה עושים כשמרגישים בודדים בתוך קשר? קודם כל, לנשום. להבין שאת לא לבד. וגם – לקחת אחריות.
אבל רגע, לקחת אחריות על מה בדיוק?
אני אסביר. לקחת אחריות זה לא להאשים את עצמך, אלא להבין שיש לך כוח לשנות את המצב. זה אומר להתחיל לדבר. כן, אני יודעת, זה מפחיד. מה אם הבן זוג שלך לא יבין? מה אם הוא יכעס?
אבל האמת היא, שאין דרך אחרת. את צריכה להסביר איך את מרגישה, בלי להאשים או לבקר. פשוט להגיד, "אני מרגישה רחוקה ממך", או "חסרה לי תקשורת עמוקה יותר".
אחת הטכניקות שלמדתי היא "תקשורת לא אלימה" (Nonviolent Communication - NVC). זה כלי מדהים שעוזר לנו לבטא את הצרכים שלנו בלי לפגוע באחר. הוא מבוסס על ארבעה מרכיבים: תצפית, רגש, צורך ובקשה. במקום להגיד "אתה אף פעם לא מקשיב לי", את יכולה להגיד "כשאתה עסוק בטלפון כשחזרתי מהעבודה, אני מרגישה בודדה כי אני צריכה קצת תשומת לב אחרי יום ארוך". שונה, נכון?
חשוב גם לזכור שזוגיות היא לא הכל בחיים. חשוב לטפח חברויות, תחביבים, דברים שעושים לנו טוב. כשאנחנו מאושרים עם עצמנו, אנחנו גם בני זוג טובים יותר.
אני יודעת שזה נשמע קל יותר ממה שזה בפועל. זה תהליך שלוקח זמן, סבלנות והרבה אומץ. אבל זה שווה את זה.
מקורות מפתיעים דווקא?
פעם מצאתי תובנה מדהימה בספר בודהיסטי עתיק. הוא דיבר על כך שהבדידות היא לא בהכרח משהו רע. היא יכולה להיות הזדמנות להתחבר לעצמנו, להבין מה אנחנו באמת צריכים. זה שינה לי את כל נקודת המבט.
במקום לראות בבדידות מפלצת שיש להילחם בה, התחלתי לראות בה מורה. היא לימדה אותי מה חסר לי, מה אני צריכה לשנות.
אז נכון, בדידות בתוך קשר זה לא כיף. אבל זה לא סוף העולם. זה יכול להיות קריאת השכמה, הזדמנות לצמיחה.
אני לא אומרת שיש לי את כל התשובות. אני עדיין לומדת, עדיין מתמודדת. אבל אני יודעת דבר אחד: כשמדברים על זה, כשמחפשים עזרה, כשלא מוותרים – אפשר לשנות את המצב.
אני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא להבין שבדידות בתוך קשר היא לא כישלון. היא חלק מהחיים. היא תזכורת לכך שאנחנו צריכים להמשיך לעבוד על הקשר שלנו, להשקיע בו, לאהוב אחד את השנייה – ובעיקר, לאהוב את עצמנו.
ואם את מרגישה שאת צריכה עזרה, אל תהססי לפנות לייעוץ זוגי. זה לא בושה, זה מעשה של אהבה.
מה דעתך? האם חווית פעם בדידות בתוך קשר? שתפי אותי, אני כאן להקשיב.
