אוי, האמת. כמה שהיא נשמעת פשוטה, ככה היא מסובכת. ישבתי פעם עם חברה, יעל, שהיתה חייבת להגיד לבוס שלה שהוא טועה לגבי פרויקט ענק. אתם יודעים איך זה, הבוס בטוח שהוא גאון, ואת צריכה להסביר לו בעדינות שהוא קצת... פחות. יעל ישבה מולי עם עיניים דומעות ואמרה: "נעמה, אני פשוט לא יכולה להגיד לו את האמת. זה יהרוס הכל!"
ואז הבנתי משהו: האמת היא לא מטרה, היא כלי. כלי שיכול לבנות או להרוס, תלוי איך משתמשים בו.
אבל רגע, מה זה בכלל "האמת"? האם יש דבר כזה אמת אובייקטיבית, או שכל אחד רואה את העולם דרך המשקפיים שלו? דוקטור ברנה בראון, בספרה "Dare to Lead", מדברת על החשיבות של בהירות, אומץ וחמלה במנהיגות. היא טוענת שבהירות היא סוג של חמלה, כי היא מונעת אי-הבנות ופגיעות מיותרות. מצד שני, להגיד "אתה טועה" זה לא בהירות, זה שיפוט.
אז איך אומרים את האמת בלי להרוס?
1. תתחילו מהלב (שלכם)
לפני שאני בכלל פותחת את הפה, אני שואלת את עצמי: מה המטרה שלי? האם אני רוצה להוכיח שאני צודקת? או שאני רוצה לעזור לבן אדם השני להשתפר, להבין, לגדול? אם המטרה היא לנצח בוויכוח, כנראה שעדיף לשתוק. אבל אם המטרה היא לבנות, אז יש סיכוי.
פעם, ניסיתי להסביר לאמא שלי למה ההחלטות שלה לגבי הנכדים לא נראות לי. התחלתי בביקורת חריפה, וזה נגמר בבכי וצעקות. אחר כך הבנתי שטעיתי. הייתי צריכה להתחיל בלהגיד לה כמה אני אוהבת אותה, כמה אני מעריכה את כל מה שהיא עושה, ורק אז, בעדינות, להביע את החששות שלי.
2. אמפתיה זה שם המשחק (וגם המפתח ללב של השני)
תנסו להבין מאיפה הבן אדם השני מגיע. מה המניעים שלו? מה הפחדים שלו? מה החלומות שלו? כשאני מבינה את זה, הרבה יותר קל לי למצוא את המילים הנכונות.
אני זוכרת שפעם עבדתי עם מעצב גרפי שהיה מאוד עקשן לגבי העיצובים שלו. הייתי מתחרפנת! עד שיום אחד גיליתי שהוא פשוט מפחד מביקורת. שהוא חושב שאם הוא ישנה את העיצוב, זה אומר שהוא לא מספיק טוב. ברגע שהבנתי את זה, התחלתי לדבר אליו בשפה אחרת. התחלתי לשבח את החוזקות שלו, ואז בעדינות, הצעתי כמה שיפורים קטנים. זה עבד כמו קסם!
3. "אני מרגישה..." ולא "אתה אשם..." (הקסם של תקשורת מקרבת)
אחת הטעויות הכי גדולות שאנחנו עושים זה להאשים. במקום להגיד "אתה תמיד עושה...", תגידו "אני מרגישה...". במקום "אתה טועה", תגידו "אני רואה את זה קצת אחרת".
התקשורת המקרבת, שאותה פיתח ד"ר מרשל רוזנברג, מלמדת אותנו איך לבטא את הצרכים והרגשות שלנו בלי לתקוף את השני. זה לא תמיד קל, אבל זה שווה את המאמץ. אני יכולה להעיד על עצמי שזה שינה לי את החיים.
4. תזכרו: קונטקסט זה הכל (מתי, איפה, איך)
יש הבדל עצום בין להגיד משהו בפרטיות לבין להגיד אותו מול כולם. יש הבדל בין להגיד משהו בפנים רציניות לבין להגיד אותו עם חיוך. תבחרו את הזמן, המקום והאופן שבו אתם אומרים את האמת שלכם.
5. האמת היא תהליך, לא אירוע (סבלנות היא מילת המפתח)
אל תצפו שהבן אדם השני יקבל את האמת שלכם מיד. לפעמים, לוקח זמן לעכל את זה. תנו לו את המרחב והזמן שהוא צריך. תהיו שם בשבילו, תקשיבו, תתמכו.
אני זוכרת שפעם ניסיתי לשכנע את אבא שלי להפסיק לעשן. ניסיתי הכל: הרצאות, הפחדות, שיחות נפש. כלום לא עבד. עד שיום אחד, פשוט הפסקתי ללחוץ עליו. התחלתי פשוט לאהוב אותו, בלי תנאים. ויום אחד, הוא החליט להפסיק בעצמו. זה לקח שנים, אבל זה קרה.
אז, איך אומרים את האמת בלי להרוס?
שאלה טובה. אני לא בטוחה שיש תשובה אחת נכונה. אבל אני כן יודעת שזה מתחיל בלב טוב, באמפתיה, ובהבנה שהאמת היא לא כלי נשק, אלא כלי לחיבור. ואם אנחנו זוכרים את זה, יש סיכוי טוב שנצליח להגיד את מה שצריך, בלי לשבור כלים בדרך.
אבל רגע, מה אתן חושבות? איך אתן מתמודדות עם הסיטואציות האלה? שתפו אותי, אני סקרנית לשמוע!
