היי, נעמה כאן. יש משהו שגיליתי על בשרי, ואני רוצה לשתף אתכן בו. זה קצת מביך, אבל הכי אמיתי שיש. תמיד חשבתי שמשברים זה משהו שקורה "לאחרים". יודעות, אלה שחיים בסרט דרמה. ואז קיבלתי סטירת לחי מצלצלת מהמציאות. פיטורים, פרידה, קריסה של עסק צדדי שהשקעתי בו את הלב והנשמה... הכל בבת אחת.
האמת? הרגשתי כמו בלון שפוצצו לו את כל האוויר.
במשך שבועות הסתובבתי אבודה, שואלת את עצמי "איך הגעתי לפה?". ואז, ברגע של הארה (או אולי סתם עייפות), הבנתי משהו: משברים הם לא סוף הסיפור, הם התחלה של פרק חדש. אבל איך הופכים את הדף הזה? איך מוצאים את הכוח לבנות מחדש כשכל מה שרואים זה חורבות?
אז איך יוצאים מזה? לאט-לאט. באמת.
הכירו את הקירבה המחודשת שלי עם הכישלון
אחת הטעויות הכי גדולות שלנו היא הפחד מכישלון. אנחנו כל כך מפחדים לעשות טעויות, שאנחנו בכלל לא מנסים. אבל האמת היא, שהכישלון הוא המורה הכי טוב שלנו. ד"ר ברנה בראון, חוקרת מפורסמת בתחום הפגיעות והבושה, מדברת על זה רבות בספריה ובהרצאות ה-TED שלה. היא טוענת שהפגיעות היא לא חולשה, אלא מקור הכוח שלנו. היכולת להודות בטעויות, להשתפר ולצמוח מהן, היא מה שמבדיל אותנו מאחרים.
ואני? אני למדתי את זה בדרך הקשה. נפלתי, קמתי, נפלתי שוב. והאמת? כל פעם קמתי קצת יותר חזקה.
למה אנחנו כל כך מפחדים מכישלון? האם זה באמת משהו שצריך להימנע ממנו בכל מחיר?
מקורות מפתיעים של השראה (וגם קצת פסיכולוגיה חיובית)
אחד הדברים שעזרו לי בתקופה הקשה היה לחפש השראה במקומות לא שגרתיים. במקום לקרוא ספרי ניהול או ביוגרפיות של אנשים מצליחים (שגרמו לי להרגיש רק יותר גרוע עם עצמי), התחלתי לצלול לספרות, לאמנות, למוזיקה. מצאתי נחמה ושמחה בציורים של ואן גוך, במילים של רומי, בצלילים של בטהובן.
ופתאום, הבנתי משהו: יצירתיות היא לא רק נחלתם של אמנים. היא חלק בלתי נפרד מהיכולת שלנו לבנות מחדש את החיים שלנו. כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להיות יצירתיים, אנחנו פותחים את הראש לרעיונות חדשים, לפתרונות לא שגרתיים.
אני ממליצה בחום לחקור את תחום הפסיכולוגיה החיובית – מחקרים מראים שתרגול הכרת תודה, אופטימיות וחיבור חברתי תורמים לחוסן נפשי ועוזרים לנו להתמודד עם מצבי לחץ (Seligman, M. E. P. (2002). Authentic happiness: Using the new positive psychology to realize your potential for lasting fulfillment. Free Press.). זה לא אומר להתעלם מהכאב, אלא ללמוד למצוא ניצוצות של אור גם בחושך.
איפה אתן מוצאות השראה? האם אתן מרשות לעצמכן להיות יצירתיות גם כשקשה?
שבירת מוסכמות: הגיע הזמן לדבר על מה שאף אחד לא מדבר עליו
אוקיי, בואו נדבר על הפיל בחדר: בנייה מחדש זה לא תמיד ורוד. זה לא תמיד קל. זה יכול להיות מפחיד, מבלבל, מתסכל. וזה בסדר גמור.
אנחנו חיים בעולם שמקדש הצלחה, שמציג תמונה לא מציאותית של חיים מושלמים. אבל האמת היא, שהחיים הם לא סרט הוליוודי. יש בהם עליות ומורדות, ניצחונות וכישלונות. והיכולת שלנו לקבל את זה, היא מה שעוזרת לנו לצמוח.
תראו, אף אחד לא אוהב לדבר על קשיים. זה לא סקסי, זה לא מוכר. אבל חשוב לי שתדעו: אתן לא לבד. כולנו מתמודדים עם אתגרים, עם משברים. והיכולת שלנו לדבר על זה, לשתף, לתמוך אחד בשני, היא מה שעוזרת לנו לעבור את זה ביחד.
אילו מוסכמות חברתיות מפריעות לנו להתמודד עם משברים בצורה בריאה?
ההפתעה שבסוף: בנייה מחדש כהזדמנות לצמיחה אישית
אז מה למדתי מכל זה? שהמשברים הכי גדולים שלנו יכולים להיות ההזדמנויות הכי גדולות שלנו. הם יכולים לאלץ אותנו לבחון מחדש את הערכים שלנו, את המטרות שלנו, את האמונות שלנו. הם יכולים לאלץ אותנו לצאת מאזור הנוחות שלנו, להתמודד עם הפחדים שלנו, להפוך לאנשים טובים יותר.
אבל רגע, יש עוד משהו. גיליתי שדווקא מתוך החורבות, צומחת צורה חדשה של אותנטיות. אני כבר לא מנסה להיות "מושלמת", אני מנסה להיות "אני". עם הטעויות, עם החולשות, עם הכוחות.
וזה, חברות, שווה הכל.
אז אם אתן נמצאות עכשיו בתקופה קשה, אני רוצה שתדעו: אתן חזקות יותר ממה שאתן חושבות. יש לכן את הכוח לבנות מחדש את החיים שלכן, ליצור משהו חדש ויפהפה. פשוט תאמינו בעצמכן, תתמכו אחת בשנייה, ותזכרו: תמיד יש אור בקצה המנהרה.
ואני? אני כאן כדי להזכיר לכן את זה. מה דעתכן? איך אתן ניגשות לבנייה מחדש אחרי משבר? אשמח לשמוע את הסיפורים שלכן.
