האמת? התחלתי לכתוב את הטקסט הזה חמש פעמים. בכל פעם משהו הרגיש לי לא אותנטי, כאילו אני מנסה למכור לכם את ה"פתרון הקסם" לנוכחות בעידן המסכים. ואז זה היכה בי – אין פתרון קסם. יש רק דרך.
פעם חשבתי ש"נוכחות" זה עניין של טכניקה. פוזה טובה לתמונה, משפטים קליטים לסרטון, אסטרטגיית תוכן מחושבת. טעיתי. בגדול. גיליתי שהמרדף אחרי הנוכחות הדיגיטלית המושלמת רק הרחיק אותי מעצמי, מהחיים האמיתיים, ובסופו של דבר – מהיכולת האמיתית להתחבר לאחרים.
מה שאני הולכת לחלוק אתכם כאן הוא לא עוד רשימת טיפים "איך להגדיל את העוקבים שלכם". זה מסע, והוא מתחיל מבפנים.
הבעיה האמיתית: אנחנו מנסים לפתור בעיה חיצונית עם פתרונות חיצוניים.
כמה פעמים מצאתם את עצמכם גוללים באינסטגרם, מרגישים קצת יותר רע עם עצמכם אחרי כל פוסט של מישהו אחר? אני יודעת, זה קרה לי יותר מפעם אחת. וזה לא באמת קשור לפוסטים האלה, נכון? זה קשור למשהו עמוק יותר.
אחת הפעמים, הייתי שקועה עמוק בתסכול. העסק שלי לא צמח בקצב שרציתי, הרגשתי שאני צועקת לתוך ואקום, וכל המאמצים שלי להגדיל את הנוכחות הדיגיטלית עלו בתוהו. ישבתי עם חברה טובה, יעל, שהיא פסיכולוגית, והיא אמרה לי משהו ששינה הכל: "נעמה, את מנסה למלא חלל פנימי עם לייקים." וואו. זה פגע בול.
אז מה עושים? איך משנים את הכיוון?
למצוא את המצפן הפנימי שלך: מה באמת חשוב לך?
השאלה הזאת היא קשה, אבל היא הכרחית. מה הערכים שמנחים אתכם? מה הייעוד שלכם? מה אתם רוצים להעביר לעולם?
(אגב, אל תילחצו אם אין לכם תשובה ברורה. לי לקח זמן למצוא את שלי. וגם עכשיו, אני עדיין מגלה דברים חדשים על עצמי).
אחרי השיחה עם יעל, התחלתי לעשות מדיטציות מודרכות. אני יודעת, זה נשמע קלישאתי, אבל זה עזר לי להשקיט את הרעש החיצוני ולהתחבר לקול הפנימי שלי. גיליתי שאני רוצה להשתמש בידע שלי כדי לעזור לנשים להרגיש בטוחות בעצמן, להגשים את החלומות שלהן, ולא לפחד להשמיע את הקול שלהן.
זה, חברים, הפך למצפן שלי.
נוכחות אותנטית: לשחרר את הצורך לרצות את כולם.
אחד הדברים שהכי משתקים אותנו הוא הפחד משיפוטיות. אנחנו מפחדים מה יגידו, מה יחשבו, איך נצטייר.
אבל האמת היא, שאי אפשר לרצות את כולם. וגם לא צריך.
המאמנת ברנה בראון, בספרה "מתנות הנפש", מדברת על החשיבות של פגיעות ואותנטיות. היא טוענת שהחיבור האמיתי לאחרים מתרחש דווקא כשאנחנו מרשים לעצמנו להיות פגיעים, כשאנחנו חושפים את הפגמים שלנו, כשאנחנו לא מנסים להיות מושלמים.
הנה תרגיל קטן:
כתבו שלושה דברים שאתם אוהבים בעצמכם. שלושה דברים אמיתיים, לא דברים שאתם חושבים שאחרים רוצים לשמוע.
עכשיו, שתפו את זה עם מישהו שאתם סומכים עליו. שימו לב לתגובה שלו. שימו לב לתחושה שלכם.
אני מבטיחה לכם, זה משחרר.
התנסות אישית (קצת מביכה, אבל אמיתית): פעם העליתי סרטון שבו שיתפתי בכישלון שעברתי בעסק. הייתי בטוחה שאני הולכת לקבל תגובות שליליות, שאנשים יחשבו שאני לא מספיק טובה. אבל להפתעתי, קיבלתי תגובות תומכות ואוהדות. אנשים העריכו את הכנות שלי, את הפגיעות שלי. זה היה רגע מכונן עבורי.
מה עובד, מה לא, ומתי:
- עובד: תוכן שמשקף את האני האמיתי שלכם, גם אם הוא לא תמיד "מושלם".
- לא עובד: תוכן שמיועד רק כדי לרצות אחרים או להשיג לייקים.
- מתי: תמיד עובד להיות אותנטיים, אבל זה הכי חשוב כשאתם מרגישים פגיעים או לא בטוחים בעצמכם.
אז איך משלבים בין העבודה הפנימית הזו לנוכחות הדיגיטלית?
להשתמש במסכים ככלי, לא כמטרה:
אל תתייחסו לרשתות החברתיות כאל זירת קרב שבה אתם צריכים לנצח. תתייחסו אליהן כאל כלי שמאפשר לכם להתחבר לאחרים, לחלוק את הידע שלכם, להשפיע על העולם.
תשאלו את עצמכם: איך אני יכול להשתמש בפלטפורמה הזו כדי לתרום משהו משמעותי?
הנה כמה רעיונות:
- שתפו סיפורים אישיים שיכולים לעורר השראה או לתת תקווה לאחרים.
- הציעו פתרונות מעשיים לבעיות שאנשים מתמודדים איתן.
- תמליצו על דברים שאתם אוהבים, מסרטים ועד ספרים.
- תתמכו בעסקים קטנים ובאנשים שאתם מאמינים בהם.
במילים אחרות – תהיו אנושיים.
השבוע קראתי מאמר ב-Harvard Business Review על חשיבות האותנטיות במנהיגות. הם טענו שמנהיגים אותנטיים הם אלה שמעוררים השראה באחרים, בגלל שהם משדרים כנות, אמפתיה וחוסן. זה נכון גם לגבי הנוכחות הדיגיטלית שלנו.
אז הנה השאלה שאני רוצה להשאיר אתכם איתה:
איך אתם יכולים להשתמש בפלטפורמות הדיגיטליות כדי להביא את האני האותנטי שלכם לעולם?
אני אשמח לשמוע את התשובות שלכם בתגובות. ואם יש לכם שאלות, אל תהססו לשאול. אני כאן כדי לעזור.
ואם אתם עדיין מרגישים קצת אבודים, זכרו: זה בסדר. כולנו עוברים את זה. פשוט תתחילו בצעד אחד קטן, ותזכרו למה אתם עושים את זה מלכתחילה.
