היו תקופות שהרגשתי כמו אנטנה שבורה. יודעת שיש שם בחוץ משהו גדול יותר, אבל לא מצליחה לקלוט אותו בצורה ברורה. כאילו יש שפה סודית שאני לא מצליחה לפצח. מכירות את ההרגשה הזאת?
ואז, אחרי שנים של ניסוי וטעייה (הרבה טעייה, האמת), הבנתי משהו: לתקשר בין עולמות שונים זה לא רק להבין שפה חדשה, אלא להבין את הניואנסים של השפה שלך. כן, זאת מתחילה בפנים.
אני לא מדברת על חוצנים או רוחות רפאים (למרות שאני פתוחה לאפשרות!). אני מדברת על העולמות הפנימיים שלנו: הרגשות, האינטואיציה, המחשבות המודעות והלא מודעות, החלומות שלנו. וגם על העולמות שמסביבנו: מערכות היחסים שלנו, העבודה, הקהילה, הטבע. כל אלה מדברים אלינו כל הזמן, אבל אנחנו לא תמיד יודעות איך להקשיב.
אני חושבת שהרבה פעמים אנחנו מחפשות את ה"מדריך המלא" או את "5 הצעדים להצלחה", אבל האמת היא שהדרך לשם היא הרבה יותר מבולגנת ויצירתית. היא דורשת הקשבה עמוקה, אומץ להיות פגיעים, ובעיקר – סבלנות.
אז איך עושים את זה בעצם?
1. הקשיבי לקול הפנימי (אבל תשאלי אותו שאלות קשות)
כולנו מכירות את הקול הזה, נכון? הקול שאומר לנו מה לעשות, מה נכון ומה לא נכון. אבל הקול הזה לא תמיד צודק. לפעמים הוא מבוסס על פחדים, על אמונות מגבילות, על חוויות עבר שלא רלוונטיות יותר.
אני זוכרת פעם אחת שרציתי לעשות הסבה מקצועית. הקול הפנימי שלי צעק: "את משוגעת! את לא יכולה לעזוב עבודה יציבה! מה יגידו?" אבל משהו בי ידע שזה מה שאני צריכה לעשות. אז התחלתי לשאול את הקול הזה שאלות: "למה אני מפחדת? מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? מה יקרה אם לא אנסה?"
התשובות היו מפתיעות. גיליתי שהפחד שלי לא היה מבוסס על מציאות, אלא על סיפורים שסיפרתי לעצמי. וברגע שהבנתי את זה, היה לי הרבה יותר קל לעשות את הצעד.
הקשבה היא מיומנות, לא מתנה מלידה.
פסיכולוגים כמו ד"ר טימותי גולווי (מחבר הספר "The Inner Game of Tennis") מדברים על כך שרוב המכשולים שלנו לא נמצאים בעולם החיצוני, אלא בעולם הפנימי שלנו. הוא קורא לזה "The Inner Game" – המשחק הפנימי. והמשחק הזה הוא זה שקובע אם נצליח או ניכשל. (Galloway, T. (2015). The Inner Game of Tennis. Vintage.)
2. תני לעצמך רשות לטעות (כי זה שם נמצא הקסם)
אחד הדברים שלמדתי על בשרי זה שאין דבר כזה "דרך נכונה" לעשות דברים. יש רק דרך שלך. והדרך הזאת מלאה בטעויות, בכישלונות, בסיבובים לא צפויים.
אני זוכרת פעם אחת שהשקעתי המון זמן וכסף בקורס דיגיטלי. הייתי בטוחה שזה הולך לשנות את החיים שלי. אבל בסופו של דבר, לא למדתי ממנו כלום. הרגשתי ממש מטומטמת. איך יכולתי להיות כל כך תמימה?
אבל אז הבנתי משהו חשוב: הכישלון הזה לא היה בזבוז זמן. הוא היה שיעור. למדתי מה אני לא רוצה לעשות, מה לא מתאים לי. ולמדתי גם שזה בסדר לטעות. זה חלק מהמסע.
אני חושבת שהחברה שלנו מלמדת אותנו לפחד מכישלון. אבל האמת היא שכישלון הוא אחד המורים הכי טובים שלנו. הוא מלמד אותנו על עצמנו, על החוזקות והחולשות שלנו. הוא מלמד אותנו מה חשוב לנו באמת.
3. צרי שפה משותפת עם העולם (גם אם זה נראה מוזר בהתחלה)
אוקיי, זה החלק הכיפי. אחרי שהקשבת לקול הפנימי שלך ונתת לעצמך רשות לטעות, הגיע הזמן להתחיל לדבר עם העולם. וזה אומר לנסות דברים חדשים, לפגוש אנשים חדשים, לחקור מקומות חדשים.
אני זוכרת פעם אחת שהחלטתי ללמוד צלילה. תמיד פחדתי ממים עמוקים, אבל משהו בי הרגיש שזה מה שאני צריכה לעשות. בהתחלה הייתי ממש לחוצה. פחדתי שאני לא אצליח לנשום, שאני אתקע במעמקים.
אבל אז התחלתי להקשיב לגוף שלי. התחלתי להרגיש את המים, את התנועה שלהם. התחלתי להבין את השפה שלהם. ופתאום, הפחד נעלם. הרגשתי חופשייה, קלילה, מחוברת למשהו גדול ממני.
זו השפה המשותפת.
העולם מדבר בשפה של אנרגיה. הקשיבי לה.
אני ממש אוהבת את הגישה של הפילוסוף אלן ווטס. הוא טען שהחיים הם לא בעיה שצריך לפתור, אלא ריקוד שצריך לרקוד. הוא האמין שאנחנו צריכים להפסיק לנסות לשלוט בעולם ולהתחיל להתמסר אליו. (Watts, A. (2011). The Way of Zen. Vintage.)
אז מה עכשיו?
אני יודעת שזה נשמע קצת מופשט, אבל אני מבטיחה לך שזה עובד. אם תקשיבי לקול הפנימי שלך, תתני לעצמך רשות לטעות, ותצרי שפה משותפת עם העולם, תגלי עולם חדש של אפשרויות.
אני לא יודעת מה מחכה לך שם, אבל אני יודעת שזה יהיה שווה את זה.
אני מזמינה אותך לחשוב על זה: איזה עולם את הכי רוצה לתקשר איתו עכשיו, ומה הצעד הראשון שאת יכולה לעשות כדי להתחיל את הדיאלוג הזה? ספרי לי בתגובות!
