הפתיחה הכי טובה היא לרוב הכי אמיתית, אז הנה: הדייט ההוא היה אסון. קטסטרופה. פשוט סרט אימה רומנטי בלי הסוף הטוב. חשבתי שאני יודעת מה אני רוצה, חשבתי שאני מוכנה לאהבה, אבל אוי, כמה טעיתי.
האמת? לא ידעתי כלום.
הלכתי לדייט הזה עם רשימה ארוכה של "חייב שיהיה" ו-"אסור בשום פנים ואופן", רשימה שנראתה כמו מפרט טכני ולא כמו הלב שלי. זה היה הדייט שגרם לי להבין שהאהבה לא מחפשת תאימות, אלא חיבור. עמוק, כנה ואמיתי.
אני זוכרת את הרגע הזה, כשהוא, באמצע ניסיון נואש לספר בדיחה שלא הצחיקה אף אחד (חוץ ממנו, אולי), שפך חצי כוס יין אדום על החולצה הלבנה שלי. זה לא היה רק מביך, זה היה סמלי. סמלי לכל הבלגן שהיה בי בפנים.
אבל רגע, לפני שאתן לכן את כל הפרטים המביכים, בואו נדבר רגע על מה אפשר להרוויח מדייט גרוע. כי תאמינו לי, יש מה.
מה דייט גרוע יכול ללמד אותנו על עצמנו?
פסיכולוגים טוענים (ואני מסכימה איתם לחלוטין) שדייט גרוע יכול להיות כלי עוצמתי לגילוי עצמי. כמו שאמרה לי פעם חברה טובה, "נעמה, לפעמים צריך לטבוע קצת כדי ללמוד לשחות". זה נשמע קלישאתי, אני יודעת, אבל יש בזה המון אמת.
- מה באמת חשוב לנו? האם הרשימה שלנו משקפת את הצרכים האמיתיים שלנו, או שזה אוסף של ציפיות חברתיות? האם אנחנו מחפשות מישהו שימלא את החלל הריק או מישהו שירחיב את הלב?
אני זוכרת שהרשימה שלי כללה דברים כמו "עבודה יציבה", "השכלה גבוהה" ו-"מראה חיצוני מושך". אבל האם זה מה שבאמת חיפשתי? או שפשוט שיקפתי את מה שהחברה אמרה לי שאני צריכה לרצות?
- מה הן הנקודות האדומות שלנו? מה אנחנו לא מוכנות לסבול? חשוב לזהות את הגבולות שלנו ולעמוד עליהם.
בדייט ההוא, הנקודה האדומה שלי הייתה חוסר אמפתיה. הוא פשוט לא הצליח להבין את מה שעובר עליי, הוא לא הצליח להקשיב. זה היה רגע מכונן, רגע שהבנתי בו שאני לא מוכנה להתפשר על דבר כזה.
- איך אנחנו מגיבות למצבים לא נעימים? האם אנחנו מתכנסות בתוך עצמנו, או שאנחנו מצליחות לשמור על חוש הומור? האם אנחנו לוקחות את זה קשה מדי, או שאנחנו מצליחות לראות את הצד המצחיק?
אני, כמו שכבר הבנתן, שפכתי על עצמי יין. אבל איך הגבתי? ניסיתי לצחוק על זה, ניסיתי להקל על האווירה. למדתי שאני מסוגלת למצוא הומור גם במצבים מביכים, וזה משהו שאני מעריכה בעצמי.
האומץ להיות פגיעים
אבל הלקח הכי חשוב שלמדתי מהדייט ההוא, הוא האומץ להיות פגיעה. האומץ להוריד את המסכות, האומץ להראות את עצמי כמו שאני, עם כל הפגמים והחולשות.
"הפגיעות היא לא חולשה, היא הכוח האמיתי שלנו," אומרת החוקרת ברנה בראון, ואני מסכימה איתה לחלוטין. כשאנחנו מראות את עצמנו כמו שאנחנו, אנחנו מזמינות חיבור אמיתי. כשאנחנו מסתירות את הפגמים שלנו, אנחנו רק דוחות את האהבה.
אז מה עושים עם כל התובנות האלה? איך הופכים דייט גרוע להזדמנות לצמיחה?
- תחקיר את הדייט. כתבי לעצמך סיכום של מה קרה, מה הרגשת ומה למדת.
- היי כנה עם עצמך. אל תנסי להצדיק את ההתנהגות שלך או של הצד השני. פשוט תהיי אמיתית.
- סלחי לעצמך. מותר לטעות, מותר להיכשל. זה חלק מהמסע.
- התמקדי בעתיד. אל תתקעי בעבר. תשתמשי בלקחים שלמדת כדי ליצור עתיד טוב יותר.
אז נכון, הדייט ההוא היה אסון. אבל הוא גם היה מתנה. מתנה שגרמה לי להכיר את עצמי טוב יותר, מתנה שלימדה אותי מה אני באמת רוצה ומתנה שנתנה לי את האומץ להיות פגיעה.
ומה איתכן? מה הדייט הכי גרוע שלכן לימד אתכן? אני באמת רוצה לדעת. שתפו אותי בתגובות!
