אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. עמדתי מול המראה, אחרי שפוטרתי מהעבודה שחשבתי שתהיה ה"בית" שלי, והרגשתי כמו בניין שקרס ברעידת אדמה. לא ידעתי מאיפה להתחיל לבנות מחדש. זה היה מפחיד, מבולגן, ובעיקר – בודד.
אבל יודעות מה? בדיעבד, אני מודה על הרגע הזה. כן, אני יודעת, זה נשמע קצת מטורף. אבל המשבר הזה אילץ אותי להכיר את עצמי מחדש, להבין מה באמת חשוב לי, ולבנות חיים שמבוססים על ערכים אמיתיים, לא על מה ש"אמורים" לעשות.
האמת היא שרובנו נחווה משבר בשלב כזה או אחר בחיים. זה יכול להיות פיטורים, פרידה, אובדן, מחלה – משהו שגורם לאדמה לרעוד לנו מתחת לרגליים. אבל המשבר עצמו הוא לא הסוף. הוא יכול להיות התחלה חדשה, אם רק נדע איך לנצל אותו.
אז איך עושים את זה? איך הופכים כאוס לצמיחה? איך בונים את עצמנו מחדש, חזקות ואותנטיות יותר? בואו נצלול פנימה.
מה קורה לנו בגוף ובנפש כשאנחנו במשבר? (ולמה זה חשוב שנבין את זה)
אחת הטעויות הגדולות שאנחנו עושות זה להתעלם מהתגובות הפיזיות והרגשיות שלנו בזמן משבר. אנחנו מצפות מעצמנו "להיות חזקות" ולהמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה. אבל הגוף שלנו זוכר הכל.
מחקרים מראים שמשבר יכול להפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית שלנו – מצב של "fight or flight". זה אומר שאנחנו יכולות לחוות דופק מואץ, קשיי נשימה, מתח שרירים, ואפילו בעיות עיכול. מבחינה רגשית, אנחנו יכולות להרגיש חרדה, דיכאון, כעס, או חוסר אונים.
הבנת התגובות האלו היא קריטית. כי כשאנחנו מבינות מה קורה לנו, אנחנו יכולות להתחיל לטפל בעצמנו בצורה יותר אפקטיבית. זה כמו להבין שהמכונית שלך עושה רעש מוזר – במקום להתעלם מזה, את תיקחי אותה למוסך כדי לתקן את הבעיה.
הקשיבו לגוף שלכן. הוא יודע לספר לכן מה אתן צריכות.
למה "לחזור לשגרה" זה לא תמיד הפתרון (ולמה כדאי לשקול שינוי כיוון)
אני זוכרת אחרי הפיטורים שלי, כל מה שרציתי זה לחזור לשגרה. חיפשתי עבודה חדשה בתחום שלי, קיוויתי למצוא משהו דומה, משהו מוכר. אבל משהו הרגיש לי לא נכון.
ואז קראתי את הספר "Man's Search for Meaning" של ויקטור פרנקל, פסיכיאטר ששרד את השואה. הוא כתב על החשיבות של למצוא משמעות בחיים, גם בתנאים הקשים ביותר. וזה היכה בי כמו ברק.
הבנתי שאני לא רוצה לחזור לשגרה הישנה שלי. אני רוצה ליצור שגרה חדשה, שמבוססת על מה ש באמת חשוב לי. אני רוצה לעבוד במשהו שנותן לי משמעות, שמאתגר אותי, שממלא אותי באנרגיה.
וזה מה שעשיתי. עזבתי את התחום שלי, התחלתי ללמוד משהו חדש, ובניתי קריירה שמבוססת על התשוקות והכישורים האמיתיים שלי.
אז אם אתן מרגישות שמשהו לא מסתדר לכן, אל תפחדו לשקול שינוי כיוון. אולי המשבר הזה הוא הזדמנות בשבילכן לגלות את עצמכן מחדש.
האם את באמת רוצה לחזור למה שהיה? או שאולי זה הזמן ליצור משהו חדש לגמרי?
איך לבנות מחדש - צעד אחר צעד (עם טוויסט מפתיע)
אוקיי, אז הבנו שאנחנו צריכות להקשיב לגוף שלנו, ושכדאי לשקול שינוי כיוון. אבל איך בפועל בונים מחדש אחרי משבר?
הנה כמה צעדים שיכולים לעזור:
- אפשרו לעצמכן להתאבל: זה בסדר להרגיש עצובות, כועסות, או מתוסכלות. אל תנסו להדחיק את הרגשות שלכן. תנו לעצמכן זמן להתאבל על מה שאבד.
- הקיפו את עצמכן באנשים תומכים: דברו עם חברים, משפחה, או איש מקצוע. אל תתמודדו עם המשבר לבד.
- הגדירו מחדש את הערכים שלכן: מה באמת חשוב לכן בחיים? מה הופך אתכן למאושרות? השתמשו במשבר הזה כהזדמנות להגדיר מחדש את סדר העדיפויות שלכן.
- הציבו מטרות קטנות וברות השגה: אל תנסו להשיג הכל בבת אחת. התחילו במטרות קטנות, ותנו לעצמכן קרדיט על כל הצלחה.
- היו סבלניות: בנייה מחדש לוקחת זמן. אל תצפו מעצמכן להיות מושלמות. היו סבלניות ואדיבות כלפי עצמכן.
אבל הנה הטוויסט המפתיע: לפעמים, הדבר הכי טוב שאנחנו יכולות לעשות זה לא "לבנות מחדש" בכלל. לפעמים, אנחנו צריכות פשוט לתת לדברים להתפרק.
מה זאת אומרת? זה אומר שלפעמים, אנחנו צריכות לשחרר את האחיזה שלנו בעבר, לתת לו ללכת, ולא לנסות לשחזר אותו. זה אומר שלפעמים, אנחנו צריכות לאפשר לעצמנו להיות חלשות, פגיעות, ולא לנסות להיות חזקות בכוח.
זה אולי נשמע מנוגד לאינטואיציה, אבל זה יכול להיות מאוד משחרר. כי כשאנחנו משחררות את האחיזה שלנו בעבר, אנחנו פותחות את עצמנו לאפשרויות חדשות, לדברים שלא דמיינו שאפשריים.
האם את מנסה לבנות מחדש את מה שהיה? או שאת מוכנה לאפשר לעצמך ליצור משהו חדש לגמרי?
לסיום, שאלה קטנה בשביל הנשמה:
המסע הזה של בנייה מחדש אחרי משבר הוא מסע אישי. אין פתרונות קסם, אין קיצורי דרך. אבל אני מאמינה שכל אחת מאיתנו יכולה להפוך כאב לצמיחה אמיתית, לבנות חיים שמבוססים על ערכים אמיתיים, להיות חזקה ואותנטית יותר.
אז אני רוצה להשאיר אתכן עם שאלה אחת: מה הדבר הקטן ביותר שאתן יכולות לעשות היום כדי להתחיל לבנות את עצמכן מחדש?
אני כאן בשבילכן. תמיד.
