היי, אני נעמה. ואני חייבת להתוודות – פעם הייתי אלופה בללכת לאיבוד בתוך מערכות יחסים. כן, אני יודעת, קורה לטובות ביותר. 😉
הייתי כל כך עסוקה בלהיות "החברה המושלמת", "הבת זוג התומכת", ששכחתי לשאול את עצמי מה אני רוצה. מה אני צריכה. הפכתי להיות בבואה של האחר, ואיבדתי את הקול שלי.
ואז הגיעה הנפילה. כאב חד. הבנתי שאם אני לא אשמור על עצמי, אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילי.
זה לא היה קל, אבל למדתי כמה דברים חשובים בדרך. ואני רוצה לשתף אותך בהם. כי אני מאמינה שלכל אחת מגיע מרחב בתוך הלב, גם (ובעיקר!) בתוך זוגיות.
אז איך עושים את זה, בעצם?
קודם כל, בואו ננפץ מיתוס: לתת מקום לעצמך בזוגיות זה לא אומר להיות אגואיסטית. זה אומר להיות מודעת לצרכים שלך, להביע אותם בצורה ברורה ומכבדת, ולדאוג שהם יקבלו מענה. זה אומר להבין שאת לא יכולה למלא את הכוס של אחרים, אם הכוס שלך ריקה.
אוקיי, אז אנחנו מסכימות שזה חשוב. אבל איך זה נראה בפועל?
הקשיבי לקול הפנימי שלך - הוא יודע מה נכון לך (יותר משאת חושבת)
אני יודעת, זה נשמע קלישאתי. אבל ברצינות. כמה פעמים התעלמת מהאינטואיציה שלך, רק כדי להתחרט אחר כך? למדתי להקשיב לקול הקטן הזה בתוכי – הוא תמיד צדק. הוא יודע מתי אני צריכה לנוח, מתי אני צריכה להגיד "לא", מתי אני צריכה קצת זמן לעצמי.
פרופ' ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, מדברת על החשיבות של אותנטיות – להיות מי שאת באמת, בלי מסכות. זה מתחיל בהקשבה לעצמך. (Brown, B. (2012). Daring greatly: How the courage to be vulnerable transforms the way we live, love, parent, and lead. Gotham Books.)
אגב, גיליתי שזה עוזר לכתוב יומן. כן, כמו בגיל 15. אבל הפעם, זה לא על הבנים. זה עליי. על הרגשות שלי, המחשבות שלי, החלומות שלי. זה מקום בטוח להתבטא בלי שיפוטיות.
תקשורת אסרטיבית - לא תוקפנית, לא מתרפסת, פשוט... את
זה אחד הדברים הכי קשים שלמדתי. שנים הייתי נמנעת מעימותים, מסתירה את הרגשות שלי, רק כדי לשמור על השקט. אבל השקט הזה היה מדומה. בפנים, הכל רעש וצלצולים.
תקשורת אסרטיבית זה לא אומר לצעוק או להאשים. זה אומר להביע את הצרכים שלך בצורה ברורה, ישירה ומכבדת. זה אומר להגיד "אני מרגישה X כשאתה עושה Y, ואני צריכה Z". זה דורש אומץ, אבל זה משתלם.
מכון גוטמן לחקר הזוגיות מדגיש את החשיבות של תקשורת בריאה בזוגיות. הם מצאו שזוגות שמצליחים לתקשר בצורה פתוחה ואמיתית, הם מאושרים יותר לאורך זמן. (Gottman, J. M., & Silver, N. (1999). The seven principles for making marriage work. Crown Publishers.)
אני מודה, בהתחלה זה הרגיש לי מוזר. כאילו אני מבקשת יותר מדי. אבל הבנתי שאם אני לא אבקש, אני לא אקבל. ואם אני לא אקבל, אני אתרחק.
רגע, איך זה משפיע עלייך? האם את מרגישה בנוח לבקש את מה שאת צריכה, או שאת מרגישה שאת צריכה "להצדיק" את הבקשות שלך?
הציבי גבולות - כן, גם לאנשים שאת אוהבת
גבולות זה לא קיר שמפריד בינינו. זה גדר שמגנה על השטח שלנו. זה אומר להגיד "לא" לדברים שלא מתאימים לך, גם אם זה לא נעים. זה אומר להגן על הזמן שלך, האנרגיה שלך, הערכים שלך.
זה אומר להבין שאת לא חייבת לעשות הכל בשביל כולם. את לא צריכה לרצות אף אחד על חשבון עצמך. את לא צריכה להתנצל על מי שאת.
"הגבולות שאנחנו מציבים הם בעצם הצהרה על הערך העצמי שלנו," כתבה בריאן קיטינג, מאמנת אישית מוערכת, "הם מאפשרים לנו להגן על האנרגיה והזמן שלנו, ולוודא שאנחנו לא מוותרים על עצמנו כדי לרצות אחרים." (Keating, B. (2019). Worth It: Your Life, Your Money, Your Terms. Simon & Schuster.)
זה לקח לי זמן להבין את זה. פעם הייתי מרגישה אשמה אם הייתי אומרת "לא" לחברה שביקשה ממני טובה. אבל למדתי שזה בסדר. אני לא יכולה להיות שם בשביל כולם כל הזמן. אני צריכה לדאוג לעצמי קודם.
זמן לעצמך - לא מותרות, הכרח
זה לא משנה אם זה 10 דקות ביום או שעתיים בשבוע. חשוב למצוא זמן לעשות משהו שאת אוהבת, משהו שמטעין אותך באנרגיה. זה יכול להיות לקרוא ספר, ללכת לים, לעשות יוגה, לצייר, לכתוב, לרקוד, סתם לשבת בשקט ולבהות בשמיים.
העיקר זה להתרחק מהרעש וההמולה של החיים, ולהתחבר לעצמך. זה הזמן שלך לנשום, להירגע, לחשוב, לחלום.
אבל שימו לב – זה לא אומר לברוח מהבעיות. זה אומר לקחת הפסקה כדי לחזור אליהן עם כוחות מחודשים.
אני גיליתי שהליכה בטבע עוזרת לי מאוד. אני מרגישה יותר מחוברת לעצמי, יותר רגועה, יותר שמחה.
אז מה עוזר לך? מה הדבר הזה שגורם לך להרגיש חיה? תמצאי אותו, ותעשי אותו. בלי תירוצים.
זוגיות היא לא תחרות - שיתוף פעולה
זכרי – אתם צוות. אתם לא מתחרים אחד בשני. אתם צריכים לתמוך אחד בשני, לעודד אחד את השני, להאמין אחד בשני.
כשאת נותנת מקום לעצמך, את לא לוקחת ממנו. את פשוט יוצרת מרחב חדש, מרחב שמאפשר לשניכם לצמוח ולגדול.
כן, זה דורש עבודה. זה דורש פתיחות, כנות, אמון. אבל זה שווה את זה.
אחרי שנים של מאבקים, אני יכולה להגיד בפה מלא – זה אפשרי. אפשר להיות בזוגיות אוהבת ותומכת, ועדיין לשמור על הזהות שלך. אפשר לתת מקום לעצמך, בלי לוותר על האהבה.
זה לא תמיד קל, ואני עדיין לומדת כל יום דברים חדשים. אבל אני יודעת שאני בכיוון הנכון.
ואת? מה המסע שלך מלמד אותך? אני ממש אשמח לשמוע. שתפי אותי בתגובות!
