אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבנתי שאני הולכת לאיבוד בתוך מערכת יחסים. הייתי כל כך עסוקה בלרצות, להיות "הבת זוג המושלמת", שאשכרה שכחתי מה אני רוצה. את מי זה משרת?
הרבה פעמים אנחנו שומעות עצות על איך להיות בת זוג טובה: תקשיבי, תתמכי, תפתיעי. אבל מה קורה כשבתוך כל זה, אנחנו מאבדות קשר עם עצמנו? מה קורה כשהרצון לרצות גובר על הרצון להיות נאמנה לעצמי?
אז איך עושים את זה אחרת? איך אפשר להיות בת זוג אוהבת ותומכת, בלי לוותר על מי שאנחנו? בואו נצלול פנימה. אני מבטיחה, המסע הזה שווה את זה. לא רק בשביל מערכת היחסים שלכן, אלא בעיקר בשבילכן.
מה זה בכלל "לאבד את עצמך"?
זה מתחיל בדברים קטנים, נכון? לוותר על תוכניות עם חברות כי הוא רוצה לראות סרט. להזמין אוכל שהוא אוהב, למרות שאת ממש לא מתחשק לך. להסכים עם דעות שהוא מביע, גם כשאת חושבת אחרת. לאט לאט, הקול שלך הולך ונחלש.
פסיכולוגים קוראים לזה "Fusion" – היטמעות. המימדים הפסיכולוגיים הופכים להיות תלויים באופן מוגזם במימדים של בן/בת הזוג. הספר "Attached" של אמיר לוין ורייצ'ל הלר מדבר על כך שאנשים עם סגנון התקשרות חרד נוטים יותר להיטמע, מתוך פחד מנטישה.
וזה הגיוני, נכון? הפחד הזה מלבדדות, הפחד לאכזב... אבל תחשבי על זה: אם את לא אותנטית, מה בעצם נשאר?
התובנה המפתיעה הראשונה שלי? מערכת יחסים אמיתית לא יכולה לשגשג כשאת לא את. נקודה.
איך מוצאים את האיזון העדין?
אוקיי, אז הבנו שחשוב לשמור על עצמנו. אבל איך עושים את זה בפועל? איך אפשר להיות שם בשביל בן/בת הזוג, בלי להתבטל?
אני אתן לך דוגמה אישית: בעבר, הייתי מתקשרת לבן הזוג שלי אחרי כל פגישה עם חברה טובה, כדי לספר לו הכל. הרגשתי שאני צריכה לשתף אותו בכל פרט, כדי שהוא ירגיש חלק מהחיים שלי. אבל באיזשהו שלב הבנתי שזה לא בריא – לא לי, ולא לו. זה יצר תלות, וזה מנע ממני מרחב אישי.
אז התחלתי לשים גבולות. הפסקתי לשתף בכל דבר, והתחלתי להקדיש זמן לעצמי, בלי להרגיש אשמה. זה היה קשה בהתחלה, האמת. היו רגעים שחשבתי שאני אכזב אותו. אבל מה שגיליתי הפתיע אותי: הוא העריך את זה. הוא ראה שאני יותר עצמאית, יותר בטוחה בעצמי – וזה הפך אותי ליותר מושכת.
הנה כמה טיפים שיעזרו לך למצוא את האיזון הזה:
- זיהוי צרכים אישיים: שאלי את עצמך – מה באמת חשוב לי? מה עושה אותי מאושרת? אל תוותרי על התחביבים שלך, על החברים שלך, על הזמן שלך לבד.
- תקשורת פתוחה: שתפי את בן/בת הזוג שלך ברגשות שלך. הסבירי לו למה חשוב לך לשמור על המרחב האישי שלך.
- גבולות ברורים: הגדירי גבולות ברורים – מה את מוכנה לעשות, ומה לא. למשל, את יכולה להגיד שאת צריכה ערב אחד בשבוע לעצמך, או שאת לא מוכנה לדבר על נושאים מסוימים בזמן הארוחה.
- הקשבה אמיתית: תקשיבי לצרכים של בן/בת הזוג שלך, אבל אל תוותרי על הצרכים שלך. זכרי, מדובר בשני אנשים שונים, עם רצונות שונים.
אגב, מחקרים מראים שמערכות יחסים מאוזנות יותר, שבהן שני הצדדים שומרים על הזהות האישית שלהם, הן יותר מאושרות ויציבות לאורך זמן.
אבל מה אם הוא/היא לא מבינים?
זה השלב שבו הדברים יכולים להסתבך, אני יודעת. מה קורה אם בן/בת הזוג שלך מתנגד לשינויים שאת מנסה לעשות? מה אם הוא מרגיש מאוים מהעצמאות החדשה שלך?
קודם כל, חשוב לזכור ששינוי לוקח זמן. יכול להיות שבן/בת הזוג שלך יצטרך קצת זמן כדי להתרגל לרעיון שאת לא תמיד תהיי זמינה בשבילו. תהיי סבלנית, אבל אל תוותרי על העקרונות שלך.
תנסי להסביר לו למה זה חשוב לך. תגידי לו שאת עדיין אוהבת אותו, אבל שאת צריכה את המרחב הזה כדי להיות מאושרת. תזכירי לו שמערכת יחסים בריאה מבוססת על אמון וכבוד הדדי.
אני אתן לך טיפ מפתיע: לפעמים, הבעיה היא לא באמת בבן/בת הזוג שלך. לפעמים, אנחנו מפחדות לשים גבולות כי אנחנו לא מאמינות שאנחנו ראויות לכך. אנחנו חושבות שאם נהיה "טובות" ו"מושלמות", בן/בת הזוג שלנו יאהב אותנו יותר. אבל זה לא נכון. אהבה אמיתית לא מותנית בשום דבר.
שאלה למחשבה: האם את באמת מאמינה שאת ראויה לאהבה ללא תנאים?
המסע לאהבה עצמית הוא המסע לאהבה אמיתית
אז מה למדנו? להיות בת זוג טובה זה לא אומר לוותר על מי שאת. זה אומר להיות נאמנה לעצמך, להציב גבולות בריאים, ולתקשר בצורה פתוחה וכנה.
אבל יותר מכל, זה אומר לאהוב את עצמך. כי כשאנחנו אוהבות את עצמנו, אנחנו יכולות לאהוב אחרים בצורה מלאה ואותנטית. אנחנו יכולות לתת מעצמנו, בלי להרגיש שאנחנו מאבדות את עצמנו בדרך.
אני יודעת, זה לא תמיד קל. יש ימים שבהם אני עדיין מרגישה שאני נאבקת למצוא את האיזון הזה. אבל אני מזכירה לעצמי שהמסע הזה שווה את זה. כי בסופו של דבר, מדובר באושר שלי, ברווחה הנפשית שלי, במערכת היחסים האמיתית שלי עם עצמי.
ואת? מוכנה לצאת למסע הזה?
