אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי לאפות עוגת שוקולד. דמיינתי הר של קצפת, פירורים זהובים ומראה מושלם מהאינסטגרם. בפועל? קיבלתי משהו שנראה כמו אסון גרעיני. וזה בדיוק מה שקורה לנו לפעמים עם ציפיות בחיים – אנחנו בונים מגדלים באוויר, ואז המציאות נוחתת לנו על הראש כמו בלילה לא אפוי.
אבל מה עושים כשציפיות מתנגשות? בין אם זה בזוגיות, בעבודה, או אפילו עם עצמנו? איך מצליחים לגשר על הפער הזה, בלי לצאת מזה מתוסכלים, כועסים או אפילו מיואשים? זו שאלה שאני חושבת עליה הרבה, וגיליתי שאין לה תשובה אחת פשוטה. אבל יש כמה דרכים שאני משתמשת בהן, ואני רוצה לשתף אותן איתך.
האמת הכואבת: ציפיות זה עניין אישי לגמרי
נתחיל מזה שציפיות הן כמו טביעת אצבע – לכל אחד יש את שלו. מה שנראה לי הגיוני לחלוטין, יכול להיראות לך כמו גחמה לא מציאותית. וזה בסדר גמור! אבל הבעיה מתחילה כשמניחים הנחות. כשמניחים שהצד השני יודע מה אנחנו רוצים, בלי להסביר את זה במילים ברורות.
שמעתי פעם פסיכולוג שאמר משהו גאוני: "ציפיות שלא נאמרות הן תוכניות כישלון". וואו. זה נשמע קצת קיצוני, אבל יש בזה המון אמת.
כי תחשבי על זה – אם לא אמרת לבן הזוג שלך שאת מצפה ממנו לעזור יותר בבית, איך הוא אמור לדעת? אם לא אמרת לבוס שלך שאת רוצה קידום, איך הוא אמור להבין את השאיפות שלך?
הנה תובנה קטנה אבל חשובה: תקשורת זה לא לקרוא מחשבות, זה להביע רגשות ומחשבות.
איך עושים את זה בפועל? הנה כמה רעיונות:
התחילו מעצמכן: שאלו את עצמכן מה באמת* חשוב לכן. מהן הציפיות הבלתי מתפשרות שלכן, ומהן אלה שאתן מוכנות להתגמש בהן?
- תקשרו בצורה ברורה ופתוחה: הסבירו את הציפיות שלכן בצורה ישירה, בלי רמזים או ציניות. השתמשו ב"אני" במקום "אתה/את", כדי לא לתקוף או להאשים. לדוגמה, במקום להגיד "אתה אף פעם לא עוזר לי בבית", תגידי "אני מרגישה מוצפת מהמטלות בבית, ואני צריכה יותר עזרה".
- הקשיבו באמת: אל תקשיבו רק כדי לחכות לתורכן לדבר. הקשיבו כדי להבין את נקודת המבט של הצד השני. נסו לראות את הדברים מנקודת מבט שונה.
- תהיו מוכנות להתפשר: זכרו שאף אחד לא מושלם, וגם אתן לא. היו מוכנות לוותר על חלק מהציפיות שלכן, ולמצוא פתרון שמקובל על שני הצדדים.
מקורות השראה: ללמוד מאחרים זה לא בושה
אני אוהבת לקרוא מחקרים וספרים על תקשורת בינאישית ופסיכולוגיה חיובית. אחד הספרים שהשפיעו עלי במיוחד הוא "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" של סטיבן קובי. אחד ההרגלים שהוא מדבר עליהם הוא "חפש להבין תחילה, ואחר כך להיוודע". זה עיקרון כל כך פשוט, אבל הוא משנה את כל הדינמיקה של השיחה. (Covey, S. R. (1989). The 7 Habits of Highly Effective People. Simon & Schuster.)
וגם, אני אוהבת להסתכל על הטבע. תחשבו על נהר – הוא לא מנסה לכפות את עצמו על הסלעים. הוא פשוט זורם סביבם, מוצא את הנתיב שלו.
ההפתעה שבדרך: לפעמים, הפתרון הוא בכלל לא מה שחשבת
אני זוכרת תקופה בעבודה שהייתי ממש מתוסכלת. הרגשתי שאני נותנת את כל כולי, אבל לא מקבלת מספיק הכרה. הציפייה שלי הייתה שהבוס שלי יראה את זה ויעריך אותי. אבל זה לא קרה.
במקום להאשים אותו או להתלונן, החלטתי לשנות את הגישה שלי. התחלתי לקחת יותר אחריות על הקריירה שלי. התחלתי ליזום פרויקטים חדשים, ולהציג את התוצאות שלי בצורה ברורה ומדידה. ומה קרה? הבוס שלי התחיל לשים לב! לא רק שהוא העריך אותי יותר, הוא גם הציע לי קידום.
הלקח שלי מהסיפור הזה הוא שלפעמים, הפתרון הוא בכלל לא מה שציפינו לו. לפעמים, אנחנו צריכים לשנות את הגישה שלנו, או את האופן שבו אנחנו מתקשרים, כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים.
רגע של כנות: החיים לא תמיד הוגנים, אבל תמיד יש לנו בחירה איך להגיב.
מגבלות ונקודות תורפה: זה לא פתרון קסם
חשוב להגיד – הגישה הזאת לא תמיד עובדת. לפעמים, גם אחרי כל המאמצים, הציפיות פשוט לא מתגשמות. לפעמים, אנחנו צריכים לקבל את זה שהמצב הוא לא כמו שרצינו שהוא יהיה.
אבל גם במקרים האלה, יש לנו בחירה. אנחנו יכולים לבחור להתרכז במה שלא עובד, או שאנחנו יכולים לבחור להעריך את מה שיש. אנחנו יכולים לבחור להישאר תקועים בעבר, או שאנחנו יכולים לבחור להסתכל קדימה ולמצוא הזדמנויות חדשות.
ואני חושבת שהבחירה הזאת היא מה שמגדירה אותנו.
מחשבה לסיום: מה הציפייה הכי חשובה שלכן מעצמכן?
אני רוצה להשאיר אתכן עם שאלה: מה הציפייה הכי חשובה שלכן מעצמכן? האם אתן עומדות בה? ואם לא, מה אתן יכולות לעשות כדי להתחיל לעמוד בה כבר היום?
אני מאמינה שלענות על השאלה הזאת זה הצעד הראשון לגשר על כל פער ציפיות בחיים. כי בסופו של דבר, הציפייה הכי חשובה היא זאת שיש לנו מעצמנו.
אני ממש אשמח לשמוע מה אתן חושבות על זה. שתפו אותי בתגובות!
