אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי "לנהל שיחה קטנה" בכנס נטוורקינג. עמדתי שם, קפואה, מול אישה שנראתה כאילו היא בדיוק יצאה מתוך מגזין. שאלתי אותה, בקול רועד, "אז... מה את עושה?" היא ענתה בנימוס, אבל הרגשתי כאילו אני חופרת לה במוח. כל כך רציתי ליצור קשר, ויצאתי הכי מנותקת שיש.
מאז הבנתי משהו חשוב: שיחות קטנות הן לא סתם מילוי זמן. הן הצעד הראשון ליצירת קשר אנושי אמיתי. הן הדלת לשיחות עמוקות יותר, ליחסים משמעותיים. אבל צריך לעשות אותן נכון.
אז איך הופכים שיחה קטנה לחוויה גדולה? זה לא קסם, זה עניין של שינוי גישה. במקום לנסות להרשים, תנסו להקשיב. באמת להקשיב.
שוכחים מ"מה אני אגיד עכשיו" ומתחילים להקשיב באמת
כמה פעמים קרה לכם שמישהו דיבר אליכם ואתם כבר הכנתם את התגובה שלכם בראש? אני מודה, זה קורה לי כל הזמן. אבל האמת היא, שכשזה קורה, אנחנו מפספסים את כל היופי של הרגע, את הניואנסים הקטנים, את הסיפור האמיתי.
ד"ר ג'וליאן טרז'ר, מומחה לסאונד ותקשורת, טוען בספרו "Sound Business" שהקשבה פעילה היא מיומנות נרכשת, ולא תכונה מולדת. הוא מדגיש את החשיבות של להיות נוכח ברגע, להתרכז במה שהאדם השני אומר, ולנסות להבין את נקודת המבט שלו.
אבל מה זה אומר בפועל? זה אומר לשאול שאלות המשך שמראות שאתם מקשיבים. זה אומר להנהן, לחייך, להגיב בצורה אותנטית. זה אומר לתת לאדם השני את מלוא תשומת הלב שלכם.
הסוד הוא לא במה שאתם אומרים, אלא במה שאתם גורמים לאחרים להרגיש.
אני זוכרת פעם אחת שישבתי בבית קפה וחיכיתי לחברה. לידי ישבה אישה מבוגרת שקראה ספר. בלי לחשוב יותר מדי, פשוט אמרתי לה, "זה נראה ספר מעניין. על מה הוא?" היא חייכה, והתחלנו לדבר. דיברנו על הספרים שאנחנו אוהבות, על החיים, על הכל. בסוף השיחה, היא אמרה לי, "תודה. ממש עשית לי את היום."
וזה מה שזה. זה לא משנה מה אמרתי. משנה שגרמתי לה להרגיש שנראים אותה, שמקשיבים לה, שמתעניינים בה.
לשבור את הקרח עם שאלה לא צפויה
כולנו מכירים את השאלות הקלאסיות: "מה את עושה?", "מאיפה את?", "איך היה הסופ"ש שלך?". הן בסדר, אבל הן גם קצת משעממות. הן לא באמת מזמינות שיחה עמוקה יותר.
אז מה אפשר לשאול במקום? אפשר לשאול שאלות שמעוררות סקרנות, שאלות שמזמינות שיתוף אישי. לדוגמה:
- "מה הדבר הכי מעניין שקרה לך השבוע?"
- "מה הדבר האחרון שגרם לך לחייך?"
- "אם היית יכול/ה לנסוע לכל מקום בעולם, לאן היית נוסע/ת?"
תחשבו על זה ככה: כל שאלה היא הזמנה למסע.
אני קראתי פעם מחקר של אוניברסיטת הרווארד שמצא ששאלות שמתמקדות בחוויות חיוביות מחזקות את הקשר הבין-אישי. אנשים מרגישים יותר בנוח להיפתח ולשתף כשהם נשאלים על דברים שמשמחים אותם.
לא לפחד לחשוף קצת מעצמכם (אבל במידה)
אף אחד לא אוהב לדבר עם רובוט. אנשים רוצים לדבר עם אנשים אמיתיים, עם רגשות, עם סיפורים. אז אל תפחדו לחשוף קצת מעצמכם. שתפו בחוויות אישיות, בהצלחות ובכישלונות, במה שמעניין אתכם.
אבל חשוב לזכור את המילה "במידה". אף אחד לא רוצה לשמוע את כל סיפור החיים שלכם בפגישה הראשונה. תהיו אותנטיים, אבל גם רגישים. תשימו לב לשפת הגוף של האדם השני, לסימנים שהוא נותן לכם.
להודות בטעויות זה לא חולשה, זה אנושי.
אני זוכרת פעם שניסיתי להרשים מישהו בשיחה על נושא שאני לא באמת מבינה בו. התחלתי לפזר מילים גבוהות, להשתמש במונחים שאני לא בטוחה במשמעות שלהם. זה היה נורא. בסוף השיחה, הרגשתי מטופשת.
מאז למדתי לקח חשוב: עדיף להודות שאני לא יודעת משהו, מאשר לנסות להעמיד פנים שאני כן. זה מראה שאני כנה, שאני פתוחה ללמידה, שאני אנושית.
איפה הנקודה שכולם מפספסים? זה לא משנה מה אתם אומרים, משנה איך אתם גורמים להם להרגיש.
בואו נהיה כנים, רוב השיחות הקטנות אנחנו בכלל לא זוכרים. אבל אנחנו כן זוכרים איך גרמו לנו להרגיש. האם הרגשנו נראים? האם הרגשנו ששומעים אותנו? האם הרגשנו שיש לנו משהו במשותף?
הפסיכולוגית ד"ר ברנה בראון, בספרה "Dare to Lead", מדברת על החשיבות של חמלה ואותנטיות ביצירת קשרים. היא טוענת שאנשים נמשכים לאנשים שמרשים לעצמם להיות פגיעים, שמראים את האמת שלהם, שמקבלים את עצמם ואת אחרים כמו שהם.
אז בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם בשיחה קטנה, תזכרו את זה. תתמקדו ביצירת קשר אנושי אמיתי. תהיו סקרנים, תהיו אמפתיים, תהיו אותנטיים. ותראו איך שיחות קטנות יכולות לבנות קשר גדול.
אני עדיין לומדת את זה כל יום מחדש. אבל אני מאמינה שאם נתחיל להקשיב יותר, לשתף יותר, להיות יותר אנושיים, העולם יהיה מקום טוב יותר.
ואולי, רק אולי, נמצא את הקשר האמיתי שחיפשנו כל הזמן.
אז מה אתכם? מה הדבר הכי מעניין שקרה לכם היום? אני באמת רוצה לדעת.
