אני זוכרת את עצמי יושבת על הספה, בוהה בילדים שלי משחקים. או יותר נכון, רבים. שוב. "למה הם לא יכולים פשוט להסתדר?" תהיתי, בתסכול אמיתי. זה הרי מה שרציתי יותר מכל – שהם יהיו חברים הכי טובים, תמיד אחד בשביל השני. наистина. наистина.
אבל אז הבנתי משהו. זה לא מספיק לרצות. צריך לעבוד על זה. וצריך לעבוד על זה בצורה חכמה.
האמת היא, שגדלתי עם אחותי הגדולה בתחושה של תחרות מתמדת. מי יותר טובה, מי יותר יפה, מי מקבלת יותר תשומת לב. שנים לקח לי להבין שזה לא חייב להיות ככה, שאפשר אחרת. אפשר להיות תומכות, אוהבות, חברות.
מה חשבתי פעם: אחים הם חברים הכי טובים או אויבים מרים. אין באמצע.
מה גיליתי בפועל: אחים הם... בני אדם. עם מורכבות, רגשות, צרכים שונים.
אז איך בכל זאת אפשר ליצור את הקשר הזה, את החיבור העמוק שאנחנו כל כך רוצים עבור הילדים שלנו?
(הבטחה רגשית): תרגישו הקלה, ביטחון, וחיבור מחודש לתפקידכם כהורים.
(הבטחה פרקטית): תקבלו כלים מעשיים, תובנות מפתיעות, ובעיקר, פרספקטיבה חדשה על היחסים בין הילדים שלכם.
זה לא הכל על "תחלוק"
הנה משהו שיכול להפתיע אתכם: כל הדרישה הזו "תחלוק, תחלוק!" לא תמיד עוזרת. למעשה, לפעמים היא אפילו מזיקה. למה? כי היא מתעלמת מהצרכים האמיתיים של הילדים, מהרצונות שלהם, מהגבולות שלהם.
תחשבו על זה רגע: האם הייתם שמחים לחלוק את הקינוח האהוב עליכם עם מישהו שאתם לא סובלים? כנראה שלא. אז למה אנחנו מצפים מהילדים שלנו לעשות את זה?
לדברי ד"ר לורה מרקהם, פסיכולוגית ילדים מובילה, "שיתוף כפוי מלמד ילדים שכוח הוא הדרך להשיג את מה שהם רוצים." (מקור: Peaceful Parent, Happy Siblings).
אבל רגע, זה אומר שאסור לנו ללמד אותם לחלוק בכלל? ממש לא! זה אומר שאנחנו צריכים לעשות את זה בצורה אחרת, ממקום של אמפתיה והבנה.
להבין את שפת האהבה שלהם (ואת שלכם)
אני יודעת, נשמע קצת ניו אייג'י, אבל תקשיבו לי. כל אחד מאיתנו מבטא ומקבל אהבה בצורה שונה. אולי אחד הילדים שלכם זקוק למילים טובות, אחר לחיבוק, ואחר בכלל להקדיש לו זמן איכות.
הבנת שפת האהבה שלהם – ושלכם – יכולה לעשות פלאים. פתאום, הריבים נראים אחרת. פתאום, אתם מבינים מה באמת חסר להם.
פעם שמעתי משהו מעניין מפסיכולוגיה חיובית: אם אתם רוצים לחזק התנהגות חיובית, תתמקדו במה שהילדים עושים טוב, ולא במה שהם עושים לא טוב.
רגע של התלבטות: אבל מה עושים כשהם פשוט לא מצליחים להפסיק לריב?
אז הנה הפתעה: לפעמים, הדבר הכי טוב שאפשר לעשות הוא... לתת להם לריב.
ריב בריא – כן, יש דבר כזה
תשמעו, אני יודעת שזה נשמע מטורף. אבל לפעמים, הריב הוא דרך לילדים ללמוד משהו חשוב. ללמוד איך להתמודד עם קונפליקטים, איך להביע את הרגשות שלהם, איך להגיע לפשרה.
כל עוד זה לא מגיע לאלימות פיזית או מילולית, כמובן. אבל אם זה ריב קטן, על מי יושב ליד החלון או איזה צבע לבחור, לפעמים עדיף פשוט לתת להם לפתור את זה לבד.
ואגב, אחת הטעויות הכי גדולות שאנחנו עושים כהורים היא להתערב בכל ריב. לפעמים, אנחנו פשוט צריכים לסמוך עליהם שהם יסתדרו.
תובנה קטנה: הריבים שלהם הם לא כישלון שלכם כהורים. הם חלק מהדרך שלהם לגדול ולהתפתח.
החוק הסודי של ה"זמן לבד"
זה אולי הדבר הכי חשוב שלמדתי: כל ילד צריך זמן לבד, זמן לעצמו, זמן בלי אחים שמציקים לו.
זה נשמע פשוט, אבל זה משנה את כל המשוואה. כשהילדים מקבלים את הזמן הזה, הם חוזרים למשחק, לחיים, אחד לשני – עם הרבה יותר סבלנות ואהבה.
אני זוכרת שפעם קראתי מחקר על הקשר בין זמן איכות עם ההורים ליחסים טובים יותר בין אחים. המחקר טען שילדים שמקבלים מספיק זמן איכות עם ההורים שלהם נוטים להיות פחות תחרותיים ויותר תומכים באחים שלהם (מקור: Child Development Journal).
אבל זה לא רק זמן איכות עם ההורים. זה גם זמן איכות עם עצמם.
אז מה הלאה?
אני לא יכולה להבטיח לכם שהמאמר הזה יהפוך את הילדים שלכם לחברים הכי טובים בן לילה. אבל אני כן יכולה להבטיח לכם שאם תנסו ליישם חלק מהדברים האלה, תראו שינוי. תראו יותר אמפתיה, יותר סבלנות, יותר אהבה.
ואולי, רק אולי, תצליחו ליצור את הקשר הזה, את החיבור העמוק שאנחנו כל כך רוצים עבורם.
אז שתפו אותי, מה הכי מאתגר אתכם ביחסים בין האחים שלכם? ואילו טיפים עזרו לכם בעבר? אני כאן כדי להקשיב וללמוד יחד איתכם.
