היי, נעמה כאן. תודי, כמה פעמים מצאת את עצמך מתעצבנת על בן/בת הזוג שלך על משהו כל כך קטן, שממש הרגיש לך לא פרופורציונלי? אני יודעת שאני כן. פעם, הייתי מתעצבנת על בן הזוג שלי על האופן שבו הוא קיפל את המגבות! כן, אני יודעת, נשמע מטורף. אבל זה היה סימפטום למשהו עמוק יותר.
אז, בואו נדבר על ההרגלים הקטנים האלה, אלה שנראים לנו זניחים אבל לאט לאט כרסמים ביסודות הזוגיות שלנו. זה לא על בגידות או ריבים גדולים, אלא על הניואנסים הקטנים, היומיומיים.
ההתעלמות השקטה – קול של חוסר אכפתיות
אחד ההרגלים הכי مخربים הוא ההתעלמות. לא התעלמות במובן של "אני לא מדבר איתך יותר", אלא ההתעלמות מהצרכים הקטנים, מהרצונות המובעים בעדינות. למשל, בן הזוג שלך מספר לך על יום קשה בעבודה, ואת עסוקה בנייד שלך ומגיבה ב"אה, כן, בסדר". זה נשמע מוכר?
התעלמות כזו שוחקת. היא גורמת לבן הזוג להרגיש לא נראה, לא שומע, לא חשוב. והבעיה היא, שאנחנו לא תמיד מודעים שאנחנו עושים את זה. אנחנו עסוקים, טרודים, מותשים. אבל זוגיות טובה דורשת תשומת לב מתמדת.
הזוגיות היא כמו צמח. אם לא נשקה אותה, היא תנבול.
הביקורת הבלתי פוסקת – כרסום הביטחון העצמי
אני לא מדברת על ביקורת בונה, אלא על ביקורת שהיא יותר שיפוטיות. "למה אתה תמיד משאיר את הבגדים שלך על הרצפה?", "את אף פעם לא מקשיבה לי!", "אתה אף פעם לא עוזר לי!". אנחנו הופכים להיות שופטים במקום בני זוג.
פרופ' ג'ון גוטמן, חוקר נישואין בעל שם עולמי, טוען שביקורת כרונית היא אחד מארבעת "אפוקליפסות" הזוגיות – סימנים מנבאים לפרידה. למה? כי היא יוצרת אווירה של מתח, חוסר ביטחון וחוסר הערכה. [מקור: "The Seven Principles for Making Marriage Work" by John Gottman]
האמת? גם אני הייתי שם. הייתי מוצאת את עצמי מותחת ביקורת על בן הזוג שלי על דברים קטנים. ואז הבנתי - אני לא באמת כועסת על הגרביים שלו על הרצפה, אני כועסת על משהו אחר לגמרי.
ההשוואה לאחרים – גניבת השמחה
תראו, כולנו עושים את זה. אנחנו רואים זוג אחר באינסטגרם, שחי חיים מושלמים לכאורה, ופתאום אנחנו מרגישים שהזוגיות שלנו לא מספיק טובה. "למה אנחנו לא יוצאים לחופשות כמוהם?", "למה הוא לא רומנטי כמוהו?".
ההשוואה הזו רעילה. היא גורמת לנו להתמקד במה שחסר, במקום להעריך את מה שיש. היא גורמת לנו לשכוח שלכל זוגיות יש את האתגרים שלה, את הקשיים שלה. ושהמושלם שאנחנו רואים באינסטגרם הוא לרוב רק פילטר.
תזכרו, כל זוגיות היא ייחודית. אל תשוו את הפרק שלכם באמצע לסרט של מישהו אחר.
היעדר פגיעות – מסך של ריחוק
האם אתם מרגישים בנוח להיות פגיעים אחד עם השני? האם אתם יכולים לדבר על הפחדים שלכם, על החולשות שלכם, בלי לחשוש משיפוטיות? או שאולי אתם מעדיפים להסתיר את הרגשות האמיתיים שלכם, מאחורי מסך של ציניות או הסתייגות?
פגיעות היא אחד המרכיבים החשובים ביותר באינטימיות. בלעדיה, אנחנו לא יכולים להתחבר באמת. אנחנו נשארים ברמה השטחית, ברמה של "מה קורה", ולא ברמה של "מה אני מרגיש".
לי לקח שנים להבין את זה. חשבתי שאם אני אראה חזקה, עצמאית, בלתי פגיעה, בן הזוג שלי יעריך אותי יותר. אבל בדיוק ההפך קרה. הוא הרגיש מרוחק, כאילו יש חומת ברזל בינינו.
אז מה עושים? איך משנים את ההרגלים האלה? קודם כל, מודעות. שימו לב להתנהגות שלכם. שימו לב לתגובות של בן הזוג שלכם. שאלו את עצמכם: האם אני באמת מקשיב/ה לו? האם אני מעריך/ה אותו? האם אני מביע/ה את הרגשות שלי בצורה כנה?
אבל הנה הטוויסט: לפעמים, ההרגלים האלה הם לא הבעיה, אלא הסימפטום. הם סימן לכך שיש בעיה עמוקה יותר בזוגיות – חוסר תקשורת, חוסר אמון, חוסר אינטימיות.
לפעמים, צריך עזרה מקצועית. מטפל זוגי יכול לעזור לכם לזהות את הבעיות האמיתיות וללמוד איך לתקשר בצורה יעילה יותר. אני יודעת, זה מפחיד. זה מרגיש כמו הודאה בכישלון. אבל לפעמים, זה הדבר הכי אמיץ שאפשר לעשות. [מקור: American Association for Marriage and Family Therapy - AAMFT]
בסופו של דבר, זוגיות טובה דורשת עבודה. היא דורשת מאמץ, סבלנות, ובעיקר – אהבה. אז תהיו סבלניים אחד עם השני, תקשיבו אחד לשני, ותזכרו למה התאהבתם מלכתחילה.
אני משתפת אתכם בדברים האלה מתוך מקום של הבנה. זה לא קל, אני יודעת. אבל זה שווה את זה.
אז, מה ההרגל הקטן שאתם הייתם רוצים לשנות בזוגיות שלכם? ספרו לי בתגובות. מעניין אותי לשמוע.
