הייתה תקופה שהייתי בטוחה שאני מבינה הכל. הכל! משפחה, זוגיות, קריירה – הצחקתי את עצמי בלילות מרוב ביטחון. ואז הגיעה המציאות וטרפה לי את הקלפים. גיליתי שמתחת לפני השטח המשפחתי רגועים מסתתרים חוקים לא כתובים שמנהלים לנו את החיים, חוקים שאף אחד לא טורח להסביר.
אבל מה זה בכלל "חוק לא כתוב" במשפחה? זה יכול להיות הציפייה הסמויה שתמיד תהיי זו שמוותרת, או האיסור המוחלט לדבר על נושאים "רגישים". זה ה"ככה זה תמיד היה" שמסתיר מאחוריו דורות של כאב לא מעובד.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שבאמת שמתי לב לזה. היינו בארוחת שישי, כולם צוחקים ומפטפטים, ואז אמא שלי אמרה משהו על אחותי, משהו שהיה אמור להיות מצחיק אבל הרגיש לי כמו אגרוף בבטן. אחותי חייכה במבוכה, ואני? אני פשוט שתקתי. שתקתי כי "ככה זה במשפחה שלנו, לא מעמידים אף אחד במקום בפומבי". אבל השתיקה הזאת עלתה לי בבריאות.
אז מה עושים? איך מזהים את החוקים הלא כתובים האלה ואיך מצליחים לשנות אותם? קבלו את המדריך הקצר שלי, עם קצת ניסיון אישי, קצת מחקר ובעיקר – הרבה אהבה עצמית.
הצעד הראשון: להיות בלש משפחתי
ד"ר אדית אגר בספרה "הבחירה" מדברת על החשיבות של לחשוף את הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. הסיפורים האלה, היא טוענת, הם הכלא האמיתי שלנו. ובמשפחה, הסיפורים האלה הם החוקים הלא כתובים.
התחילו להקשיב. באמת להקשיב. לא רק למילים, אלא גם לטון הדיבור, לשפת הגוף, להשתקה הפתאומית כשנושא מסוים עולה. שימו לב ל:
- הנושאים שאסור לדבר עליהם: האם יש טאבו משפחתי? נושאים שגורמים למתח או אי נוחות מיידית?
- התפקידים שכל אחד ממלא: מי הכבשה השחורה? מי המצחיקן הבלתי נלאה? מי המתווך?
- הציפיות הסמויות: מה מצופה מכם לעשות או להרגיש במצבים מסוימים?
וטיפ קטן ממני: רשמו לעצמכם. כן, ממש ככה. אחרי כל מפגש משפחתי, שברו את הראש וכתבו את כל התחושות, המחשבות והתובנות. תאמינו לי, זה עוזר.
"אבל זה תמיד היה ככה!" – האם יש מקום לשינוי?
אחד הדברים הכי מתסכלים הוא לשמוע את המשפט הזה. "זה תמיד היה ככה". כאילו שהעבר מצדיק הכל, כאילו שאין מקום לשינוי. אבל האמת היא, שיש. ותתפלאו, לפעמים זה אפילו יותר קל ממה שנדמה.
הנה משהו שגיליתי על בשרי: שינוי מתחיל מבפנים. קודם כל, תחליטו שאתם רוצים אחרת. תאמינו שמגיע לכם אחרת. ואז, תתחילו לפעול.
אבל רגע, לפני שאתם רצים לשנות את כל המשפחה, קחו נשימה עמוקה. זה תהליך. זה דורש סבלנות, חמלה, והרבה מאוד עבודה עצמית.
זוכרים את ארוחת השישי ההיא? בפעם הבאה, במקום לשתוק, אמרתי משהו. משהו קטן, עדין, אבל משמעותי. אמרתי לאמא שלי שאני מבינה שהיא לא התכוונה לפגוע, אבל המילים שלה פגעו. וניחשתם נכון, השמים לא נפלו. להיפך, נוצר רגע של הקשבה, של הבנה, של חיבור אמיתי.
הקשר בין חוקי המשפחה לבריאות הנפשית שלנו
הנה משפט קצר ועוצמתי: חוקים לא כתובים יכולים להיות רעל לנפש.
אני לא צוחקת. הם יכולים לגרום לחרדה, לדיכאון, לתחושת בדידות נוראית. הם יכולים לגרום לנו להרגיש שאנחנו לא מספיק טובים, שאנחנו לא שייכים.
מחקרים מראים שמשפחות עם תקשורת פתוחה ובריאה הן משפחות מאושרות יותר. זה לא אומר שאין בהן קונפליקטים, אבל זה אומר שהן יודעות איך להתמודד איתם בצורה בונה.
אז תזכרו: הבריאות הנפשית שלכם חשובה יותר מכל חוק לא כתוב.
מותר לטעות. מותר להיכשל. מותר לבקש עזרה.
אני יודעת, זה מפחיד. זה מפחיד לעמוד מול המשפחה שלך ולהגיד "אני רוצה אחרת". זה מפחיד לשבור את הכללים. זה מפחיד לצאת מאזור הנוחות.
אבל תאמינו לי, זה שווה את זה.
וגם אם תיכשלו, זה בסדר. קחו את זה כשיעור, תלמדו מזה, ותמשיכו הלאה.
ואם אתם מרגישים שאתם לא יכולים לבד, אל תתביישו לבקש עזרה. תדברו עם חברים, עם משפחה אחרת, עם מטפל.
הנה עוד טיפ קטן: לפעמים, דווקא ספרים או פודקאסטים יכולים לעזור. אני אישית מאוד אוהבת את הפודקאסט "Where Should We Begin?" של אסתר פרל. היא מדברת שם על זוגיות, אבל הרבה מהתובנות שלה רלוונטיות גם למשפחה.
סוף פתוח: לאן מכאן?
אז מה הלאה? אני לא יודעת. האמת היא, שאני עדיין לומדת. אני עדיין מגלה חוקים לא כתובים חדשים במשפחה שלי, ואני עדיין מנסה להבין איך לשנות אותם.
אבל אני יודעת דבר אחד: אני לא לבד. וגם אתם לא.
אני באמת תוהה - אילו חוקים לא כתובים מנהלים את המשפחה שלכם? ומה תעשו כדי לשנות את זה?
