האמת? פעם הייתי בטוחה שהדרך היחידה לגדל ילדים מאושרים ומצליחים היא להחזיק בהכל בשליטה. תפריט מאוזן, חוגים מתוכננים, שיעורי בית מפוקחים… הכל היה חייב להיות מושלם. ואז, בום! המציאות טפחה לי על הפנים.
ואז קלטתי משהו חשוב: שליטה היא אשליה. היא לא באמת קיימת. לפחות לא כשמדובר בבני אדם קטנים (וגדולים) עם רצונות משלהם.
אני נעמה, ואני כאן כדי לשתף אתכם במסע שלי - איך למדתי לשחרר, לנשום, ולתת למשפחה שלי לפרוח. לא בגלל שליטה, אלא למרות השחרור ממנה.
אבל רגע, למה בכלל אנחנו כל כך נאחזים בשליטה?
הפחד ככוח מניע: למה אנחנו כל כך מפחדים לאבד שליטה?
תחשבו על זה: הפחד הכי גדול שלנו כהורים הוא שהילדים שלנו יסבלו, ייכשלו, יעשו טעויות. שליטה, לכאורה, היא הדרך שלנו למנוע את זה. לתכנן להם את העתיד. אבל האם זה באמת עובד?
פרופ' ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, מדברת על כך שאחת הסיבות שאנחנו מנסים לשלוט היא הפחד מחוסר וודאות. כשאנחנו לא יכולים לחזות את התוצאה, אנחנו מנסים להכתיב אותה. (Brown, B. (2012). Daring greatly: How the courage to be vulnerable transforms the way we live, love, parent, and lead. Gotham.)
אני זוכרת מקרה ספציפי שבו הבן שלי, אורי, התעקש להכין לעצמו סנדוויץ' לבית הספר. נו, אתם מכירים את זה - פרוסות עבות מדי, גבינה עקומה, הכל מתפרק. ישר רציתי לקחת את העניינים לידיים. "אני אעשה לך סנדוויץ' יותר טוב!" כמעט צעקתי. אבל אז עצרתי. שאלתי את עצמי: מה הפחד האמיתי שלי כאן? שהסנדוויץ' לא יהיה מושלם? או שאורי לא ילמד להסתדר בעצמו?
זה היה רגע מכונן. רגע שהראה לי ששליטה היא לא רק עניין של נוחות, אלא גם של פחד. פחד לאבד את האחיזה, פחד לתת להם להיכשל, פחד לא להיות הורים "מושלמים".
שליטה היא לרוב מסכה לפחד.
אבל מה אם אני אגיד לכם שיש דרך אחרת? דרך שבה אנחנו יכולים להיות הורים טובים יותר, חזקים יותר, ומאושרים יותר - על ידי שחרור מהצורך בשליטה?
האומץ לשחרר: לא לוותר, אלא לבטוח
שחרור משליטה לא אומר להזניח או לוותר. זה אומר לבטוח - בילדים שלנו, בעצמנו, ובתהליך החיים עצמו. זה אומר לתת להם את המרחב לטעות, ללמוד, ולצמוח.
אבל איך עושים את זה בפועל?
אני מודה, זה לא קל. במיוחד בהתחלה. זה דורש תרגול, סבלנות, ובעיקר - חמלה עצמית.
הנה כמה דברים שעזרו לי:
- זיהוי מוקדי השליטה שלי: איפה אני הכי מרגישה צורך לשלוט? בתזונה? בחוגים? בציונים? ברגע שמזהים את המוקדים, אפשר להתחיל לעבוד עליהם.
- בחירת קרבות: לא צריך לשחרר הכל בבת אחת. אפשר להתחיל בדברים הקטנים, שפחות חשובים לנו. לתת להם לבחור את הבגדים שלהם (גם אם הם לא תואמים), להכין לעצמם ארוחת בוקר (גם אם היא קצת מבולגנת).
- הקשבה אמיתית: לשמוע מה הילדים שלנו באמת רוצים, מה הם צריכים. לא מה אנחנו חושבים שהם צריכים, אלא מה הם מרגישים.
- מתן אפשרות לכישלון בטוח: זה אולי נשמע מוזר, אבל חשוב לתת להם את האפשרות להיכשל בסביבה בטוחה ותומכת. שיידעו שאנחנו שם בשבילם, גם כשהם טועים.
- חמלה עצמית: להזכיר לעצמנו שאנחנו לא מושלמים, וזה בסדר. שמותר לנו לטעות, להתחרט, וללמוד מחדש.
אני זוכרת תקופה שאורי התעקש שהוא רוצה להתחיל ללמוד לנגן על גיטרה. אני, שגדלתי בבית שמאוד מעריך השכלה מוזיקלית, שמחתי מאוד, אבל לא רציתי שהוא סתם יבזבז את הזמן. מיד התחלתי לחפש לו את המורה הכי טוב, עם הניסיון הכי עשיר, ואז אורי אמר לי שהוא רוצה ללמוד לבד דרך יוטיוב. זה הדליק לי נורה אדומה. איך הוא ילמד בצורה טובה אם הוא לא יעשה את זה בדרך הנכונה? בסוף נשמתי עמוק והחלטתי לנסות לתת לו את המרחב הזה. אני שמחה שעשיתי את זה, כי גיליתי שהוא לומד בצורה הכי טובה כשהוא לומד בדרך שמתאימה לו.
אבל בואו נדבר רגע על הצד השני של המטבע: מה קורה כשאנחנו משחררים? מה קורה כשאנחנו מפסיקים לשלוט?
הקסם של השחרור: מה קורה כשנותנים למשפחה לנשום?
התשובה היא פשוטה: קורים דברים מדהימים.
כשמשחררים, הילדים שלנו הופכים להיות עצמאיים יותר, אחראיים יותר, ויצירתיים יותר. הם לומדים לפתור בעיות בעצמם, לקבל החלטות, ולהתמודד עם אתגרים.
אני זוכרת שפעם פחדתי שאם אני לא אתערב, הילדים שלי לא ילמדו מספיק טוב לבחינות. אבל כשנתתי להם את החופש ללמוד בקצב שלהם, בדרך שלהם, הם לא רק הצליחו יותר בבחינות, אלא גם פיתחו אהבה ללמידה.
ד"ר מדין, נוירולוגית, מסבירה שהשחרור מאפשר למוח להתפתח בצורה מיטבית. כשאנחנו לא מגבילים את הילדים שלנו, אנחנו מאפשרים להם לחקור, להתנסות, ולגלות את הפוטנציאל שלהם. (Medina, J. (2014). Brain rules for baby: How to raise a smart and happy child from zero to five. Pear Press.)
אבל מעבר לכך, השחרור מחזק את הקשר שלנו עם הילדים שלנו. כשאנחנו מפסיקים להיות שוטרים, אנחנו יכולים להיות הורים. אנחנו יכולים להיות שם בשבילם, להקשיב להם, לתמוך בהם, ולאהוב אותם - ללא תנאים.
הקשר האמיתי מתחיל כשמשחררים את החבל.
אז איך מתחילים?
אני מציעה להתחיל בקטן. לבחור דבר אחד קטן שבו אתם מרגישים צורך לשלוט, ולשחרר. לראות מה קורה. לתת למשפחה שלכם לנשום.
אולי תגלו, כמוני, שהחיים הרבה יותר יפים כשמשחררים את המושכות.
אני לא אומרת שזה קל. זה תהליך. זה דורש אומץ, סבלנות, וחמלה עצמית. אבל אני מבטיחה לכם: זה שווה את זה.
אז קחו נשימה עמוקה. שיחררו. ותראו מה קורה.
אולי תופתעו לגלות כמה כוח יש בחוסר שליטה.
אני כאן, במסע הזה איתכם. מה הדבר הראשון שאתם הולכים לשחרר היום?
