אני זוכרת את הרגע הזה כל כך בבירור. הייתי אמורה לפגוש חברה טובה לארוחת ערב. איחרתי, כמו תמיד, אבל הפעם זה היה שונה. הטלפון שלי צלצל, והיה זה בן הזוג שלי דאז. הוא ביטל את הפגישה שלנו בסוף השבוע הבא, שוב. זה היה אמור להיות סוף שבוע מיוחד, טיול ספונטני שהבטיח לי הרבה. אבל ההבטחה הזו, כמו רבות אחרות, נשברה.
באותו רגע, מול המסעדה, הרגשתי כאילו מישהו הוציא לי את האוויר מהריאות. לא רק בגלל הביטול, אלא בגלל שקלטתי – לא סמכתי עליו יותר. וגרוע מכך, לא סמכתי על עצמי שבחרתי בו מלכתחילה.
אני יודעת, סיפורים על מערכות יחסים שמתפרקות הם לא חדשות מרעישות. אבל מה שקרה אחר כך, זה מה שבאמת חשוב. כי אחרי הבכי, אחרי האכזבה, התחלתי לשאול את עצמי שאלות קשות: איך בכלל הגעתי למצב הזה? איך איבדתי את היכולת שלי לסמוך, גם על אחרים וגם על עצמי?
החלטתי לחקור את הנושא הזה לעומק. קראתי מחקרים (כמו זה של ד"ר ברנה בראון על פגיעות ואמון), דיברתי עם מטפלים, ואפילו צללתי לעולם הפילוסופיה (ספוילר: קירקגור לימד אותי דבר או שניים על קפיצת האמונה). אבל מעל הכל, הקשבתי לעצמי.
וזה מה שאני רוצה להציע לך היום: לא מדריך "עשה ואל תעשה" על אמון, אלא מסע משותף. מסע לתוך המקומות החשוכים שבהם האמון מתערער, ומשם – חזרה אל האור.
מה זה בכלל אמון, ולמה כל כך קשה להשיג אותו?
אמון, במובן הכי בסיסי שלו, הוא ההימור שלנו על העתיד. אנחנו סומכים על אדם אחר (או על עצמנו) לעשות או לומר משהו, ואנחנו מוכנים להסתכן בכך שההימור הזה יתברר כשגוי. כמו שאומרים, "אמון זה כמו נייר, פעם שהוא מתקמט קשה להחזיר אותו למצב חדש". (מקור: פתגם עממי).
אבל למה זה כל כך קשה? למה אנחנו כל כך חוששים להיפגע?
אני חושבת שזה קשור לפגיעות שלנו. אנחנו, כבני אדם, פגיעים מטבענו. אנחנו זקוקים לקשר, אנחנו זקוקים לאהבה, אנחנו זקוקים לאישור. והפגיעות הזו, כשהיא נחשפת, יכולה להיות כואבת במיוחד.
פעם חשבתי שפגיעות זה חולשה. טעיתי.
פגיעות היא הכוח שלנו. היא המקום שממנו צומחת אותנטיות, קשר עמוק ואמיתי, ואפילו – כן, גם אמון.
אז איך מתחילים לבנות אמון מחדש?
זו שאלה טובה. ואין לי תשובה אחת, קלה ופשוטה. אבל יש כמה דברים שלמדתי בדרך, ואני רוצה לחלוק אותם איתך:
- הכירו בפגיעה: זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל זה השלב הכי קריטי. תנו לעצמכן להרגיש את הכאב, את האכזבה, את הכעס. אל תדחיקו, אל תתעלמו. הכאב הוא חלק מהדרך.
רגע של התלבטות:* האם אני באמת מוכנה להרגיש את כל זה שוב? האם לא עדיף פשוט לבנות חומות ולהגן על עצמי? התשובה, תאמינו לי, היא לא.
- היו סלחניות כלפי עצמכן: אחת הטעויות הכי גדולות שעשיתי הייתה להאשים את עצמי. "איך יכולתי להיות כל כך טיפשה?", שאלתי את עצמי שוב ושוב. זה לא עזר. זה רק החמיר את המצב. תזכרו, כולנו עושים טעויות. כולנו לומדים.
- התחילו בקטן: אל תצפו מעצמכן לסמוך על כולם מיד. תתחילו עם אנשים שאתן מרגישות איתם בנוח, עם אנשים שהוכיחו את עצמם בעבר. תבחנו את המים, לאט לאט.
- תקשרו את הצרכים שלכן: זה אולי הדבר הכי קשה, אבל הוא גם הכי חשוב. תגידו מה אתן צריכות, מה אתן מרגישות, מה מפחיד אתכן. כנות היא הבסיס לכל מערכת יחסים בריאה, גם עם עצמכן.
סוד קטן наполеоновский תגלית לא צפויה
אחרי חודשים של עבודה עצמית, גיליתי משהו מפתיע: אמון זה לא רק משהו שאנחנו נותנים לאחרים. זה משהו שאנחנו נותנים לעצמנו.
כשאנחנו לא סומכים על עצמנו, אנחנו לא יכולים לסמוך על אף אחד אחר. כשאנחנו לא מאמינים ביכולת שלנו להתמודד עם אתגרים, אנחנו נראה בכולם איום.
אז איך מחזירים לעצמנו את האמון?
אני מציעה לך להתחיל מלחגוג את הניצחונות הקטנים. סיימת פרויקט בעבודה? הכנת ארוחת ערב טעימה? הלכת לחדר כושר? כל הכבוד! תני לעצמך קרדיט.
כי האמון, כמו כל דבר אחר, הוא שריר. ככל שאתן מתאמנות בו יותר, ככה הוא מתחזק.
לא הכל ורוד, וזה בסדר
אני לא הולכת לשקר לך. המסע הזה לא קל. יהיו ימים שבהם תרגישי כאילו את חוזרת אחורה. יהיו רגעים שבהם תפקפקי ביכולת שלך לסמוך שוב.
וזה בסדר.
החיים הם לא קו ישר. הם סדרה של עליות וירידות, של ניצחונות וכישלונות. מה שחשוב זה לא לוותר, להמשיך לנסות, להמשיך ללמוד.
אז אני משאירה אותך עם שאלה אחת: מה הצעד הקטן הבא שאת יכולה לעשות כדי לסמוך על עצמך קצת יותר היום?
אני כאן, אם תרצי לשתף.
