תמיד האמנתי שאפשר להגיע לאנשים דרך המסך, אבל האמת היא שלקח לי זמן להבין איך. בהתחלה ניסיתי להיות "מקצועית", להציג את כל הידע שלי בצורה מסודרת, כמו מצגת משעממת. אבל זה פשוט לא עבד. זה הרגיש לי כמו רובוט מנסה לחקות בן אדם. מתישהו הבנתי שאנשים לא מחפשים עוד מאגר מידע, הם מחפשים מישהו שמבין אותם.
אז מה השתנה? הפסקתי לנסות להיות מושלמת והתחלתי להיות אמיתית. זה אומר לדבר על הכישלונות שלי, על הפעמים שהרגשתי אבודה, על התובנות שהגיעו אחרי הרבה ניסוי וטעייה. זה אומר גם להודות שאני לא יודעת הכל, ושאני עדיין לומדת.
למה זה כל כך חשוב? כי חיבור אמיתי נוצר כשרואים את האדם שמאחורי המסך. כשאני משתפת את האותנטיות שלי, אני מזמינה את הקוראות שלי לעשות את אותו הדבר. זה לא רק על תוכן טוב, זה על יצירת מרחב בטוח שבו אפשר להיות פגיעים, להיות אמיתיים. תחשבו על זה רגע, כמה פעמים הסתתרתם מאחורי מסכה כדי לרצות אחרים?
חיבור אמיתי מצריך פגיעות.
איך עושים את זה בפועל? לא רק ידע, גם סיפור
אחת הדרכים ליצור חיבור עמוק היא לשלב את הידע המקצועי שלי עם סיפורים אישיים. לדוגמה, כשאני מדברת על ניהול זמן, אני לא רק מציינת את הכלים והטכניקות המוכרות. אני גם מספרת על הפעם שהייתי כל כך עמוסה שהרגשתי שאני עומדת להתפוצץ, ואיך בסופו של דבר מצאתי דרך לצאת מהלופ הזה. שילוב של סיפור אישי גורם למידע להפוך לנגיש ואמין יותר, הוא הופך אותך לאדם, ולא רק למומחה.
זה מזכיר לי את מה שברנה בראון (Brown, B. (2012). Daring greatly: How the courage to be vulnerable transforms the way we live, love, parent, and lead. Gotham.) כותבת על החשיבות של פגיעות: כשאנחנו מרשים לעצמנו להיות פגיעים, אנחנו פותחים את הדלת לחיבור אמיתי עם אחרים. היא מסבירה שהפחד מפני פגיעות גורם לנו להסתתר מאחורי חומות, אבל החומות האלה גם מונעות מאיתנו לחוות אינטימיות ושייכות.
מקור נוסף שנתן לי השראה הוא הספר "Start with Why" של סיימון סינק (Sinek, S. (2009). Start with Why: How great leaders inspire everyone to take action. Portfolio.). סינק טוען שאנשים לא קונים את מה שאתה עושה, אלא את הסיבה שבגללה אתה עושה את זה. אם אני מצליחה להעביר את התשוקה שלי, את הערכים שלי, את ה"למה" שלי – אני יוצרת חיבור הרבה יותר חזק.
אבל רגע, מה קורה כשמשהו לא עובד? זה קורה לכולם, גם לי. היו מקרים שניסיתי טכניקות מסוימות שלא הניבו את התוצאות שציפיתי להן. בהתחלה הרגשתי מתוסכלת, אבל אז הבנתי שזה חלק מהתהליך.
הכישלון הוא לא סוף הדרך, הוא חלק מהדרך.
שאלות שמעוררות חשיבה ולא רק פתרונות קסם
במקום להציע "פתרונות קסם", אני מנסה להציג שאלות שמעוררות חשיבה. אני שואלת את הקוראות שלי מה חשוב להן באמת, מה הערכים שלהן, מה החלומות שלהן. אני מעודדת אותן לחשוב על עצמן בצורה ביקורתית, אבל גם אוהבת. אני מאמינה שהתשובות נמצאות בתוכנו, וכל מה שאנחנו צריכים זה מישהו שיעזור לנו למצוא אותן.
חשוב לי להיות כנה לגבי המגבלות של הפתרונות שאני מציעה. אין נוסחת קסם שמתאימה לכולם, ומה שעובד לאדם אחד לא בהכרח יעבוד לאדם אחר. אני מנסה להדגיש את החשיבות של התאמה אישית, של ניסוי וטעייה, של להיות קשובים לעצמנו. אני משתפת בכישלונות שלי (כן, יש לי הרבה כאלה) כדי להראות שזה בסדר לטעות, שזה חלק מהלמידה.
לפעמים, התובנה הכי גדולה מגיעה ממקום לא צפוי. למשל, פעם קראתי ראיון עם אמן שהסביר שהוא שואב השראה ממקומות הכי לא צפויים: שיחה אקראית עם זר, חלום מוזר, טיול בטבע. זה גרם לי להבין שההשראה יכולה להגיע מכל מקום, ושחשוב להיות פתוחים לחוויות חדשות.
תפתחו את הראש לרעיונות חדשים - איפה שתמצאו אותם.
מעבר לטכניקות: איך זה משפיע על החיים האמיתיים?
אני מנסה לחבר את הפרקטיקה לחיים האמיתיים, להראות איך זה משפיע על הרווחה הנפשית, על היחסים, על הסיפוק. לדוגמה, כשאני מדברת על איזון בין עבודה לחיים אישיים, אני לא רק מציינת את הטכניקות לניהול זמן. אני גם מדברת על החשיבות של טיפוח קשרים עם אנשים שאנחנו אוהבים, של הקדשת זמן לתחביבים שלנו, של דאגה לבריאות שלנו. אני מזכירה לקוראות שלי שהחיים הם לא רק עבודה, ושיש הרבה דברים אחרים שחשובים לא פחות.
הגישה שלי היא לא רק להעביר מידע, אלא ליצור שינוי אמיתי בחיים של אנשים. אני רוצה לעזור להם למצוא את הקול שלהם, להרגיש בטוחים בעצמם, להגשים את החלומות שלהם. אני מאמינה שכולנו יכולים ליצור חיים משמעותיים ומספקים, ושאנחנו לא צריכים לעשות את זה לבד.
אז מה עכשיו? אני ממשיכה ללמוד, לחקור, להתנסות. אני ממשיכה לחפש דרכים חדשות ליצור חיבור אמיתי עם אנשים דרך המסך. זה מסע אינסופי, אבל אני נהנית מכל רגע בו.
בסופו של דבר, הכל מתנקז לשאלה אחת: איך אנחנו יכולים להיות יותר אנושיים בעולם דיגיטלי? אשמח לשמוע מה אתם חושבים. איך אתם יוצרים חיבור אמיתי עם אחרים, בין אם זה בעבודה, ביחסים או ברשתות החברתיות?
