אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי לבנות ארון איקאה לבד. צחקתי על ההוראות המצוירות, הרגשתי סופר-וומן. אחרי שעתיים, כשברגים עקשניים סירבו להיכנס למקום, והדלת הייתה עקומה באופן מחפיר, התיישבתי על הרצפה מותשת. האגו שלי צרח "את לא יכולה לבקש עזרה, זה ייראה כאילו נכשלת!".
אבל אז הבנתי משהו: לבקש עזרה זה לא סימן לחולשה, זה סימן לאומץ.
אומץ? כן, אומץ! כי להודות שאנחנו לא יודעות הכל, שאנחנו צריכות תמיכה, דורש חשיפה פגיעה. וזה מפחיד. מפחיד מאוד.
כמה פעמים מצאת את עצמך נאבקת לבד, במקום פשוט להושיט יד?
זה קורה לנו בכל מיני תחומים - בעבודה, בזוגיות, עם הילדים. אנחנו חיות בעולם שמקדש עצמאות, כוחניות, כאילו לבקש עזרה זה כמו להודות בפשע. אבל האמת היא, שזה בדיוק ההפך.
אחת הסיבות העיקריות שאנחנו נמנעות מלבקש עזרה היא הפחד משיפוטיות. אנחנו מפחדות שיחשבו שאנחנו לא מספיק טובות, חכמות, או מסוגלות. מחקרים מראים שפחד משיפוטיות הוא אחד החסמים העיקריים ליצירת קשרים חברתיים אותנטיים (למשל, מחקר של Brené Brown על פגיעות).
אבל מה אם היינו משנות את הפרספקטיבה? מה אם היינו רואות בבקשת עזרה הזדמנות לחזק קשרים, להעמיק אינטימיות, ללמוד משהו חדש?
הנה האמת: אף אחת לא יודעת הכל.
גם המומחיות הכי גדולות בעולם נעזרות באחרים. הן לומדות מטעויות, מתייעצות, ומקבלות פידבק.
אני יודעת, קל לי להגיד. גם אני נאבקתי עם זה שנים. אני זוכרת תקופה שבה ניהלתי פרויקט גדול בעבודה. הייתי בטוחה שאני צריכה להראות לכולם שאני יכולה לעשות הכל לבד. סירבתי לבקש עזרה, התעלמתי מסימני אזהרה, ובסוף... הפרויקט קרס.
הכישלון הזה היה כואב, אבל הוא גם לימד אותי שיעור חשוב: לבקש עזרה זה לא לוותר על האחריות, זה לקחת אחריות על התוצאה.
ואגב, משהו שאולי לא חשבת עליו – אנשים אוהבים לעזור! זה גורם להם להרגיש טוב עם עצמם, תורם לתחושת הערך שלהם, ומחזק את הקשר ביניכם. (מחקרים בפסיכולוגיה חיובית מראים שמעשים טובים כלפי אחרים מגבירים את תחושת האושר).
אז איך מתחילים לבקש עזרה?
- תתחילי בקטן: תבקשי מחברה המלצה על סדרה טובה, או עזרה בבחירת מתנה. תראי איך זה מרגיש.
- תזהי את החסמים שלך: מה מונע ממך לבקש עזרה? פחד, בושה, חוסר אמון? תכתבי את זה, תנתחי את זה, תאתגרי את זה.
- תבחרי את האנשים הנכונים: לא כל אחד מתאים לתת לך עזרה. תבחרי אנשים שאת סומכת עליהם, שיודעים להקשיב, ולא שופטים.
- תבקשי בצורה ברורה: תסבירי בדיוק מה את צריכה, ומה את מצפה.
- תזכרי להודות: הבעת תודה מעמיקה את הקשר ומעודדת עזרה בעתיד.
אני יודעת, לפעמים זה מרגיש כאילו אני צריכה להיות סופר-וומן. האישה הזו שמצליחה הכל, שמספיקה הכל, שלא צריכה אף אחד. אבל האמת היא, שסופר-וומן היא דמות בדיונית.
אנחנו לא מושלמות. אנחנו טועות, נופלות, וצריכות תמיכה. וזה בסדר.
כי דווקא הפגיעות הזו, דווקא היכולת להודות בחולשות שלנו, היא מה שהופך אותנו למיוחדות.
אז בפעם הבאה שהקול הזה בראש יגיד לך "את לא יכולה לבקש עזרה", תזכרי:
האומץ האמיתי הוא לא להסתדר לבד, אלא להושיט יד.
ואני תוהה, איפה בחיים שלך את יכולה להרשות לעצמך להיות קצת יותר פגיעה, קצת יותר אנושית, וקצת יותר אמיצה לבקש עזרה?
זה לא סוף הסיפור, זו רק ההתחלה של שיחה. אני כאן כדי להקשיב וללמוד ביחד.
