אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. שעת לילה מאוחרת, הילדים סוף סוף ישנים, והמטבח נראה כמו אחרי פלישת חייזרים. גלשתי בפינטרסט, מחפשת השראה לארוחת הבוקר המושלמת, ופתאום מצאתי את עצמי בוכה. בגלל חביתה.
כן, חביתה.
נשמע מגוחך, נכון? אבל באותו רגע, החביתה המושלמת, המעוצבת להפליא, עם הירקות המסודרים בקפידה, סימלה הכל מה שלא הייתי. אמא מושלמת. וזו היתה רחוקה מלהיות אני.
האם גם את מרגישה לפעמים שאת נכשלת בלהיות "אמא כמו שצריך"?
אני יודעת, קשה להודות בזה בקול. במיוחד בעידן הרשתות החברתיות, שמציגות בפנינו תמונות מרהיבות של חיים מושלמים. אבל הנה האמת: אף אחת לא מושלמת. וזה בסדר.
אפילו יותר מזה – זה מעולה.
אז מה אם הבית שלך לא מצוחצח כמו באחד מהמגזינים האלה? ומה אם הילדים שלך אוכלים לפעמים ארוחת ערב מול הטלוויזיה? (קורה, לא נשפוט). האם זה הופך אותך לאמא פחות טובה? חד משמעית לא.
אחרי אותו ערב של בכי החביתה, התחלתי לחקור. קראתי מחקרים על הורות, דיברתי עם פסיכולוגים (ד"ר סוזן סטיוור, פסיכולוגית ילדים, כתבה בספרה "ההורה הטוב דיו" על החשיבות של להיות "טוב דיו" ולא מושלם), אבל יותר מכל – הקשבתי לעצמי ולאינטואיציה שלי.
ומה גיליתי?
הורות לא עוסקת בשלמות, אלא בחיבור.
זה לא אומר שלא צריך לשאוף להיות ההורים הכי טובים שאנחנו יכולים להיות. אבל זה כן אומר שאנחנו צריכים לשחרר קצת מהלחץ.
אני חייבת לשתף אתכם במשהו שהדהים אותי: מחקרים מראים שילדים גדלים להיות יותר מאושרים ובריאים נפשית כשהם גדלים בסביבה שמאפשרת טעויות ולמידה, מאשר בסביבה פרפקציוניסטית (על פי מחקר של אוניברסיטת טקסס, פרפקציוניזם הורי מקושר לחרדה ודיכאון אצל ילדים).
הנה עוד תובנה ששינתה לי את החיים:
החוזקות שלנו נמצאות דווקא במקומות שבהם אנחנו מרגישות חלשות.
אני אסביר. אחת החולשות הגדולות שלי היא ארגון. הבית שלי תמיד קצת מבולגן, אני מאחרת לפגישות, ולוח השנה שלי נראה כמו אחרי מלחמה. אבל דווקא בגלל שאני לא טובה בארגון, למדתי להיות ספונטנית, יצירתית, ובעיקר – לקבל את החיים כמו שהם באים.
והכי חשוב, אני מלמדת את הילדים שלי שזה בסדר לא להיות מושלמים.
אבל רגע, איך עושים את זה בפועל? הרי הלחץ מסביב עדיין קיים, והרצון להיות "אמא טובה" עדיין בוער בנו.
אז הנה כמה טיפים קטנים שהצילו אותי:
- תעצרי רגע: כשאת מרגישה מוצפת, קחי נשימה עמוקה. תשאלי את עצמך: האם מה שאני עושה עכשיו באמת חשוב? או שאני סתם מנסה לרצות מישהו אחר?
- תתמקדי במה שטוב: במקום להתמקד במה שלא הספקת לעשות, תנסי להתמקד במה שכן עשית. חיבקת את הילד שלך? קראת לו סיפור? זה מספיק.
- תבקשי עזרה: אל תתביישי לבקש עזרה מבן הזוג, מהמשפחה, מחברים. אנחנו לא אמורות לעשות הכל לבד.
- תצחקי על זה: כן, לפעמים כל מה שצריך זה לצחוק על הכאוס. תאמיני לי, זה עוזר.
אני יודעת, הטיפים האלה נשמעים פשוטים. אבל הם עבדו בשבילי.
אבל אני מודה, עדיין יש ימים קשים. ימים שבהם אני מרגישה שאני נכשלת. ימים שבהם אני מתגעגעת לאותה חביתה מושלמת מפינטרסט.
אבל אז אני מזכירה לעצמי:
המסע להורות הוא לא מרתון, הוא ריקוד.
לפעמים אנחנו לוקחות צעד קדימה, ולפעמים צעד אחורה. לפעמים אנחנו מובילות, ולפעמים אנחנו נותנות לילדים שלנו להוביל.
והכי חשוב – אנחנו עושות את זה ביחד.
אני מודה, אני עדיין לא יודעת הכל. אני עדיין לומדת. אבל אני יודעת דבר אחד בודאות: אני אוהבת את הילדים שלי בכל ליבי, ואני עושה כמיטב יכולתי.
וזה מספיק.
אני רוצה להזמין אותך לחשוב: מה הדבר האחד שאת יכולה לשחרר ממנו היום, כדי להרגיש קצת יותר קרובה להיות אמא "טובה דיו"? שתפי אותי, אשמח לשמוע.
