אוקיי, בואו נדבר רגע על משפחה. לא המשפחה המושלמת מהפרסומות, אלא המשפחה האמיתית, המבולגנת, עם התפקידים המוזרים שכולנו איכשהו מוצאים את עצמנו ממלאים. את יודעת, אלה שגורמים לך לפעמים לרצות לברוח לאי בודד עם ספר טוב?
תמיד הייתי ה"אחראית" במשפחה שלי. זאת שתמיד דואגת לכולם, פותרת בעיות, זוכרת ימי הולדת... וגם זאת ששוכחת לדאוג לעצמה. הייתי בטוחה שזה התפקיד שלי, ושאם אני לא אעשה אותו, הכל יתפרק. ואז, יום אחד, קרסתי. פשוטו כמשמעו. הייתי מותשת, מתוסכלת, ובעיקר, מאוד בודדה. זה היה הרגע שהבנתי שמשהו חייב להשתנות.
וואו, זה היה שיעור כואב.
אבל רגע לפני שאני צוללת לתוך המערבולת הרגשית שלי, בואו נגבה את זה קצת עם קצת "בשר" מקצועי. ד"ר מריאם אבּל, למשל, חוקרת ותיקה בתחום הדינמיקה המשפחתית, מדברת על זה שהתפקידים שאנחנו ממלאים במשפחה הם לרוב תוצאה של דפוסים שנלמדו מדור לדור (Abel, 2016). כן, כמו תורשה, רק נפשית. זה אומר שהתפקיד שלי כ"אחראית" לא נחת עליי משום מקום, אלא התפתח כתוצאה מהיסטוריה משפחתית שלמה. וזה גרם לי לתהות – האם אני בכלל רוצה את התפקיד הזה?
האמת? לא ממש.
אבל איך משנים משהו שנראה כל כך מקובע? איך יוצאים מהתבנית הזו? זו הייתה שאלה שחזרה על עצמה שוב ושוב. ניסיתי לדבר עם המשפחה שלי, אבל זה היה כמו לדבר לקיר. הם היו רגילים שאני מטפלת בהכל, ולא הבינו למה פתאום אני רוצה להפסיק. ואז נתקלתי במשהו שאמר את זה ככה: לפעמים, כדי לשנות את הדינמיקה המשפחתית, צריך לשנות את עצמך.
רגע של הארה.
התחלתי בקטן. הפסקתי להגיב מיד לכל בקשה. התחלתי להגיד "לא". וכן, זה היה קשה. הרגשתי אשמה, הרגשתי שאני מאכזבת אותם. אבל לאט לאט, התחלתי להבין שזה לא רק מותר לי לדאוג לעצמי – זה גם חיוני. ואז קרה משהו מדהים: המשפחה שלי התחילה לקחת יותר אחריות. הם התחילו לעזור אחד לשני, הם התחילו לפתור בעיות בעצמם. הם גדלו. וגם אני גדלתי.
מצאתי את עצמי נתקלת בגישה מעניינת מבלוגרית לייף סטייל בשם רייצ'ל מייסי, שטוענת שהרבה פעמים התפקידים שאנחנו ממלאים במשפחה הם בעצם "מסכות" שאנחנו עוטים כדי להתמודד עם כאבים רגשיים לא פתורים (Macy, 2020). רגע, זה אומר שמאחורי ה"אחראית" מסתתרת ילדה קטנה שרק רצתה שיאהבו אותה? אוף, כמה שזה נשמע נכון.
אז מה עושים עם התובנה הזו? איך הופכים אותה למשהו מעשי? אני מודה, אין לי תשובות קלות. אבל מה שאני כן יכולה להגיד זה שהמסע הזה לימד אותי כמה דברים חשובים:
- מודעות היא הצעד הראשון. כשאת מבינה למה את עושה את מה שאת עושה, יש לך יותר שליטה על הבחירות שלך.
- שינוי לוקח זמן. אל תצפי שהכל ישתנה בן לילה. זה תהליך, ויהיו בו עליות וירידות.
- מותר לך לדאוג לעצמך. זה לא אגואיסטי, זה הכרחי. אם את לא תדאגי לעצמך, מי ידאג?
אני עדיין בתהליך של למידה, עדיין מנסה להבין איך לנווט את הדינמיקה המשפחתית הזו בצורה בריאה יותר. אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות: אני כבר לא ה"אחראית" היחידה במשפחה. וזה הכי טוב שיכול להיות.
אז, מה התפקיד שלך במשפחה? ומה היית רוצה לשנות בו? אשמח לשמוע את המחשבות שלך.
