הריב האחרון שלי היה... איך נאמר בעדינות? רע. לא סתם "חילוקי דעות", אלא מהסוג שמותיר אותך עם טעם מר בפה ותחושה מעיקה בבטן. יצאתי ממנו מרוטה, כועסת, ומלאה ספק עצמי.
האמת? הדבר הראשון שעשיתי היה להאשים. אחרים, כמובן. הם לא הקשיבו, הם לא הבינו, הם תמיד... אתם יודעים את ההמשך. מוכר לכם?
אבל אז, אחרי כמה שעות של רחמים עצמיים (מותר קצת, לא?), התחלתי לחשוב. באמת לחשוב. ולא רק על כמה הם טעו, אלא על מה אני יכולתי לעשות אחרת.
הנה מה שלמדתי, בתקווה שזה יעזור גם לכם.
השערה ראשונה: אנחנו שומעים מה שאנחנו רוצים לשמוע.
זה כאילו יש לנו איזה פילטר מובנה במוח. אנחנו מסננים את כל מה שלא מתאים לתפיסה שלנו, ומתמקדים רק במה שמאשרר אותה. פסיכולוגים קוראים לזה "הטיית אישור". אני קוראת לזה "מתכון בטוח לריב".
לדוגמה, כשבן זוגי אמר "אני עובד קשה", שמעתי "את לא מעריכה אותי". משפט אחד, שתי פרשנויות שונות לחלוטין. מקור: "השפעת הטיית האישור על קבלת החלטות", כתב העת לפסיכולוגיה חברתית יישומית.
ההבנה הזו היתה כמו סטירה מצלצלת. כי הבנתי שאני לא באמת הקשבתי לו. הייתי עסוקה מדי בלהיות צודקת.
וואו. לרגע כמעט שכחתי לנשום.
שיעור שני: אמפתיה היא לא מילה גסה (גם כשמאוד קשה)
אני יודעת, זה נשמע קלישאתי. אבל תחשבו על זה רגע. כמה פעמים באמת ניסיתם לראות את הדברים מנקודת המבט של הצד השני? כמה פעמים באמת שאלתם את עצמכם "למה הוא מתנהג ככה?" ולא רק "איך הוא מעז?"
אני מודה, אני ממש לא תמיד מצליחה בזה. אבל הריב הזה גרם לי להבין שאמפתיה היא לא רק נחמדה, היא חיונית לתקשורת בריאה.
אבל מה אם הצד השני פשוט טועה? מה אם הוא פוגע בי? זו שאלה מצוינת. והתשובה היא: גם אז. אמפתיה לא אומרת להצדיק התנהגות רעה, אלא להבין את המקור שלה. אולי הוא מגיב מתוך פחד, חוסר ביטחון, או כאב ישן?
אמפתיה היא כלי רב עוצמה, אבל היא לא תמיד פשוטה לשימוש. היא דורשת מאמץ, סבלנות, ובעיקר – נכונות להניח בצד את האגו.
הארה פתאומית: לפעמים, הריב הוא לא על מה שנדמה לנו שהוא עליו.
הנה טוויסט בעלילה: אחרי שחשבתי על הכל לעומק, הבנתי שהריב ההוא לא היה באמת על מי משאיר כלים בכיור. הוא היה על תחושה עמוקה יותר של חוסר הערכה, תסכול מצטבר, וצרכים לא מסופקים.
מחקרים בתחום הפסיכולוגיה הזוגית מראים שאחוז ניכר מהריבים הם בכלל ביטוי של בעיות עמוקות יותר ביחסים (מקור: "שבעת העקרונות לנישואין מצליחים" מאת ג'ון גוטמן).
אז בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם מתווכחים על משהו טיפשי, תשאלו את עצמכם: על מה הריב הזה באמת? מה הוא מסתיר?
זה לא פשוט, אני יודעת. אבל זו הדרך היחידה לפתור את הבעיה האמיתית, ולא רק לכבות שריפות קטנות.
העצה הלא צפויה: תלמדו לריב טוב.
זה נשמע מוזר, נכון? אבל האמת היא שריבים הם חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. השאלה היא לא האם תריבו, אלא איך.
הטריק הוא להפוך את הריב להזדמנות לצמיחה, ולא למלחמה הרסנית. איך עושים את זה? הנה כמה טיפים שלמדתי בדרך הקשה:
- תקשיבו באמת: תנסו להבין את הצד השני, ולא רק לחכות לתורכם לדבר.
- תתמקדו בבעיה, לא באדם: אל תשתמשו בכינויים מעליבים או האשמות אישיות.
- תקחו אחריות על החלק שלכם: תודו כשאתם טועים, ותתנצלו.
- תמצאו פתרון ביחד: אל תנסו "לנצח" בוויכוח. מערכת יחסים היא לא תחרות.
אני יודעת, זה נשמע כמו אוסף של קלישאות. אבל כשמנסים ליישם את זה בפועל, מגלים שזה ממש לא פשוט.
ולסיום, שאלה אחת שנשארה פתוחה:
מה הריב האחרון שלכם לימד אתכם? אני באמת רוצה לדעת. כי אני עדיין לומדת, וכל תובנה שלכם יכולה לעזור לי (וגם לאחרים).
