גדלתי בבית שאני אוהבת, באמת. אבל תמיד הייתה לי תחושה מעצבנת כזאת, כמו אבן קטנה בנעל, ש"ככה זה לא יהיה אצלי". אמרתי לעצמי את זה הרבה. אבל איך עושים את זה בפועל?
אני זוכרת את עצמי בתור ילדה, שומעת שוב ושוב את המשפט "ככה חינכו אותי, וככה אני אחנך אותך". ואני, בתמימותי, חשבתי לעצמי: "אבל אולי יש דרך טובה יותר?". היום, כשאני כבר בסוף שנות ה-20 שלי, אני מבינה שזה לא רק אפשרי, זה הכרחי.
הבטחה רגשית: אני מבטיחה לך שאחרי שתקראי את זה, תרגישי פחות לבד. תרגישי שיש לך שותפה למסע המאתגר הזה של בניית הורות אחרת. הבטחה פרקטית: תלמדי כמה טכניקות, אבל בעיקר תביני למה את עושה את מה שאת עושה.
זה לא רק "לא לעשות מה שהם עשו"
לקח לי זמן להבין שהמטרה היא לא פשוט להימנע מהטעויות של ההורים שלי. זה הרבה יותר מורכב מזה. זה דורש עבודה עצמית, מודעות, ובעיקר – רצון אמיתי להשתנות.
אני זוכרת שקראתי פעם מחקר על התקשרות בין הורים לילדים (Bowlby, J. (1969). Attachment and Loss. Attachment). זה גרם לי להבין כמה ההיסטוריה שלנו משפיעה על הדרך בה אנחנו מתנהגים כהורים. אבל הבנה היא רק הצעד הראשון.
אגב, את יודעת מה הכי קשה? להודות שגם אנחנו עושים טעויות. קשה נורא.
אבל זאת האמת.
לפעמים אני מרגישה שאני מנסה בכוח להיות הפוכה מההורים שלי, וזה לא יותר טוב. זה כמו לנסות לנסוע הפוך בכביש – זה מסוכן וחסר תועלת.
למה אנחנו חוזרים על דפוסים גם כשאנחנו שונאים אותם?
זו שאלה ששאלתי את עצמי הרבה פעמים. התשובה, לצערי, היא לא פשוטה. זה שילוב של הרגלים מושרשים, פחד משינוי, וחוסר ביטחון ביכולת שלנו לעשות אחרת.
פסיכולוגית התפתחותית מפורסמת, אלישיה ליברמן (Lieberman, A. F., & Van Horn, P. (2008). Psychotherapy with infants and young children: Repairing the effects of stress and trauma on early attachment), כתבה על החשיבות של עיבוד חוויות ילדות כדי ליצור הורות מיטיבה יותר. וואו, כמה שזה נכון!
פעם, כשהבת שלי הייתה בת שנתיים בערך, היא עשתה משהו שמאוד הרגיז אותי. תפסתי את עצמי כמעט צועקת עליה באותו הטון שאמא שלי הייתה משתמשת בו כשהייתי ילדה. זה היה רגע מפחיד. הבנתי שאני חייבת לעצור ולחשוב.
אבל איך עוצרים את זה?
אני גיליתי שכמה דברים עזרו לי:
- מודעות: פשוט לשים לב לדפוסים שחוזרים על עצמם. מתי אני מרגישה כמו ההורים שלי? מה גורם לי להגיב בצורה מסוימת?
- חמלה עצמית: להבין שאני לא מושלמת, ושאני אעשה טעויות. וזה בסדר.
- ללמוד דרכים חדשות: לקרוא ספרים, להשתתף בסדנאות, לדבר עם אנשים אחרים.
להיות הורים טובים יותר – זו עבודה מתמשכת
אני לא חושבת שיש איזושהי נוסחה קסומה להורות טובה. זה מסע אישי, שדורש מאיתנו כל הזמן ללמוד, לגדול ולהשתנות.
הרבה פעמים אני מרגישה שאני הולכת על חבל דק. מצד אחד, אני רוצה לתת לילדים שלי את כל מה שהם צריכים. מצד שני, אני לא רוצה לפנק אותם יתר על המידה, או לגדל אותם בעולם מנותק מהמציאות.
פעם חשבתי שלהיות הורה טוב זה להיות מושלם. היום אני מבינה שזה אומר להיות אותנטי, אמיתי, ופשוט להיות שם בשביל הילדים שלי.
זה לא תמיד קל.
יש ימים שאני מרגישה שאני מצליחה, ויש ימים שאני מרגישה שנכשלתי. אבל אני ממשיכה לנסות. כי אני מאמינה שזה שווה את זה. כי אני רוצה לתת לילדים שלי את ההזדמנות לגדול להיות אנשים מאושרים ובריאים.
ומה הלאה?
אני עדיין לומדת, כל יום. אני חושבת שהשאלה הכי חשובה שאני שואלת את עצמי היא: "מה אני יכולה לעשות היום כדי להיות הורה טוב יותר?".
ואת? מה השאלה שאת שואלת את עצמך?
