אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי ליצור "מסורת משפחתית". גוגל הבטיח לי אושר נצחי אם רק נאפה יחד עוגיות חג מולד לפי מתכון סודי של סבתא. בפועל? קמח בכל מקום, ילדים רבים על חתיכות בצק, ואני? אני שקלתי לברוח מהבית. כן, פדיחה מוחלטת.
אבל אז הבנתי משהו: טקסים משפחתיים אמיתיים לא נולדים מתוך מאמרים מצוחצחים או תמונות מושלמות באינסטגרם. הם צומחים מתוך החיים עצמם, מהדברים הקטנים, המצחיקים, ולפעמים גם המאכזבים.
אז מה בעצם הופך פעולה משפחתית פשוטה לטקס משמעותי?
הרשו לי לחלוק איתכם כמה תובנות (ומספר טעויות שעשיתי בדרך), שיעזרו לכם ליצור זיכרונות משפחתיים אמיתיים, כאלה שלא תמצאו בשום רשימת "עשה ואל תעשה" באינטרנט.
מקורות השראה מפתיעים: מסטנדאפ ועד פסיכולוגיה חיובית
גיליתי שהתשובה לשאלה הזו לא נמצאת רק בספרי הדרכה להורים. למעשה, קיבלתי השראה ממקומות לא צפויים. סטנדאפיסטים כמו ג'ים גאפיגן, שמדברים על השמחה והכאוס של חיי משפחה עם שישה ילדים, לימדו אותי שלפעמים, הדרך הכי טובה ליצור זיכרון היא פשוט לצחוק על האבסורד.
ומבחינה מקצועית, מחקרים בפסיכולוגיה חיובית, כמו אלה של פרופ' סוניה ליובומירסקי, מראים שטקסים משפחתיים תורמים באופן משמעותי לאושר ולחוסן נפשי. הם יוצרים תחושת שייכות, חיבור וזהות משפחתית. (Lyubomirsky, S. (2008). The How of Happiness: A Scientific Approach to Getting the Life You Want. Penguin Books.)
אבל הנה הקאץ': הם צריכים להיות אותנטיים.
הכישלון שלי ללמד אותם לאהוב סרטים ישנים
ניסיתי פעם להפוך את צפיית הסרטים של פעם לטקס שבועי. "הם יהיו חייבים לאהוב את 'הנסיכה הקסומה'!" חשבתי לעצמי. טעות. מוחלטת. הם השתעממו אחרי 10 דקות.
אבל אז גיליתי משהו אחר: הם אהבו לראות סרטים דוקומנטריים על בעלי חיים. כן, אני יודעת, לא בדיוק מה שתכננתי. אבל זה היה שלהם. זה היה הטקס המשפחתי שלנו.
הלקח? אל תנסו לדחוף טקסים משפחתיים בכוח. תנו להם לצמוח אורגנית מתוך תחומי העניין שלכם ושל הילדים שלכם.
השאלות שצריך לשאול (את עצמכם וגם אותם):
מה אנחנו באמת אוהבים לעשות יחד? (לא מה צריך לעשות, אלא מה רוצים*)
- מה גורם לנו לצחוק?
- מה מרגיע אותנו?
- אילו זיכרונות משפחתיים אנחנו הכי מעריכים?
אלו שאלות פשוטות לכאורה, אבל התשובות עליהן יכולות לחשוף טקסי משפחה פוטנציאליים שלא חשבתם עליהם.
הכוח של "יום כן" - ומגבלותיו
שמעתם על "יום כן"? יום שבו ההורים אומרים "כן" לכל מה שהילדים מבקשים (בגבולות ההיגיון והבטיחות, כמובן). זה יכול להיות כיף גדול, אבל גם מלחיץ בטירוף. אני יודעת, ניסיתי.
אבל מה שלמדתי זה שלא צריך יום שלם של כאוס כדי ליצור זיכרונות. לפעמים, מספיק רק רגע אחד של "כן". רגע שבו אתם מוותרים על השליטה, משחררים את הציפיות, ופשוט מצטרפים לילדים שלכם בטירוף שלהם.
רגעי התובנה האלו שבאים באמצע הדרך הם חשובים לא פחות. הם מזכירים לנו שאנחנו לא צריכים להיות מושלמים, רק נוכחים.
אז מה עובד, מה לא, ומתי?
האמת היא שאין מתכון אחד שעובד לכולם. מה שעובד למשפחה אחת, יכול להיות אסון למשפחה אחרת.
- עובד: גמישות, אותנטיות, וצחוק.
- לא עובד: ציפיות מוגזמות, פרפקציוניזם, וניסיון לשחזר טקסים משפחתיים של אחרים.
- מתי? כל הזמן. טקסים משפחתיים יכולים להיווצר בכל רגע נתון. אל תחכו לאירוע מיוחד.
והכי חשוב? תזכרו שזה לא רק בשביל הילדים.
אני מודה, בתור אמא, תמיד חשבתי שהמטרה העיקרית של טקסים משפחתיים היא ליצור זיכרונות יפים לילדים שלי. אבל עם הזמן הבנתי משהו נוסף: הטקסים האלה חשובים גם לי. הם מזכירים לי את הדברים החשובים באמת בחיים, את האהבה, את הצחוק, את החיבור. הם מעניקים לי תחושה של שייכות ושמחה.
לסיכום (לא באמת סיכום):
טקסים משפחתיים הם לא רשימת משימות. הם הזדמנות ליצור זיכרונות משותפים, לחזק את הקשרים המשפחתיים, ולמצוא שמחה ברגעים הקטנים.
אז מה הטקס המשפחתי הבא שלכם? אני סקרנית לשמוע!
