אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. על הורות יחידנית. על איך כולנו גדלנו על איזושהי פנטזיה של משפחה גרעינית מושלמת, ואז החיים קורים. ואת מוצאת את עצמך לבד, מגדלת ילד או ילדה, וחושבת לעצמך – רגע, זה אמור להיות ככה?
אני זוכרת את הרגע הזה כל כך בחדות. הבת שלי הייתה בת שנה, אני אחרי פרידה לא פשוטה, עומדת מול המראה, מנסה להבין איך אני הולכת לעשות את זה. איך אני הולכת להיות גם אבא וגם אמא? איך אני אספק לה את כל מה שהיא צריכה? ואז, בום. מכה של אשמה. כאילו נכשלתי באיזשהו מבחן קוסמי.
אבל אז הבנתי משהו. שהמבחן האמיתי הוא לא לעמוד בסטנדרטים של מישהו אחר, אלא ליצור משהו חדש, משהו אמיתי, משהו שלנו. ואת יודעת מה? זה אפילו יותר טוב ממה שדמיינתי.
אני רוצה להבטיח לך משהו: את לא לבד. לא משנה איך הגעת לכאן, את חלק מקהילה עצומה של נשים מדהימות שעושות את זה, יום אחרי יום. וביחד, אנחנו יכולות לעשות את זה טוב יותר. לא מושלם. אבל טוב יותר.
מה באמת הילדים שלנו צריכים?
כולנו שמענו את המנטרה: "ילד צריך אבא ואמא." אבל אם נעצור רגע ונחשוב על זה לעומק, מה זה באמת אומר? האם זה אומר שהילד צריך שני הורים מגדריים? האם זה אומר שהם צריכים לחיות באותו בית? או שאולי... אולי זה אומר שהילד צריך אהבה, ביטחון, ודמות משמעותית אחת (או שתיים, או שלוש!) שמכירה אותו הכי טוב בעולם?
פרופ' ג'ודית סטייסי מאוניברסיטת ניו יורק חקרה משפחות חד-הוריות רבות והגיעה למסקנה מעניינת: "ילדים גדלים היטב במשפחות חד-הוריות תומכות ואוהבות, ממש כמו במשפחות דו-הוריות". (Stacey, J. (1998). Brave new families: Stories of domestic upheaval in late twentieth century America. University of California Press.)
אני יודעת, זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל לפעמים אנחנו צריכות את המחקר הזה כדי להרגיע את המצפון שלנו. כדי להגיד לעצמנו – כן, אני עושה את זה נכון. גם אם זה לא נראה כמו מה שראינו בסרטים.
אבל תחשבו על זה, מאיפה בכלל הגיע הרעיון הזה של "משפחה גרעינית"? הרי זה קונספט די חדש בהיסטוריה האנושית. פעם, כולנו חיינו בקהילות גדולות, שבהן גידלו את הילדים ביחד. הסבתא, הדוד, השכנה – כולם היו חלק מהמערכת. אז אולי... אולי הגיע הזמן לחזור לשורשים?
ליצור את ה"כפר" שלך
אני יודעת, זה לא קל. כשאת לבד, הנטל נופל רק עלייך. אבל זה לא אומר שאת צריכה לעשות הכל לבד. זה אומר שאת צריכה להיות יצירתית. זה אומר שאת צריכה למצוא את ה"כפר" שלך.
אצלי, הכפר הזה מורכב מחברות טובות, מהמשפחה שלי (שאני מודה להם כל יום), ומקבוצת תמיכה של אמהות יחידניות שמצאתי באינטרנט. אנחנו נפגשות פעם בשבוע, משתפות חוויות, צוחקות, בוכות, ובעיקר – מזכירות אחת לשנייה שאנחנו לא לבד.
ואת יודעת מה? גיליתי משהו מדהים: כשהילדה שלי רואה אותי מוקפת באנשים שאוהבים אותי ותומכים בי, זה נותן לה ביטחון. זה מלמד אותה על כוחה של קהילה. זה מלמד אותה שמשפחה זה לא רק מי שאת חולקת איתו גנים, אלא מי שאת בוחרת לחלוק איתו את הלב שלך.
הסוד הקטן שלי (לא סוד, באמת)
אז מה הסוד? אין סוד קסם. יש עבודה קשה. יש הרבה לילות ללא שינה. יש הרבה רגעים של תסכול שבהם את מרגישה שאת לא יכולה יותר. אבל יש גם הרבה רגעים של אושר טהור, רגעים שבהם את מסתכלת על הילדה שלך, וחושבת לעצמך – עשיתי את זה. יצרתי משהו מדהים.
אבל הנה משהו שאני למדתי בדרך הקשה: להיות אמא טובה זה לא אומר להיות מושלמת. זה אומר להיות אנושית. זה אומר להודות בטעויות שלך. זה אומר לבקש עזרה כשאת צריכה. זה אומר להראות לילדה שלך שגם אמא עושה טעויות, וזה בסדר. זה אומר להיות אותנטית.
מחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד מצא קשר ישיר בין אותנטיות הורית לבין בריאות נפשית טובה יותר אצל ילדים. (המחקר הזה ספציפי יותר על דיאלוג ילד-הורה, אבל האותנטיות משרתת אותו עיקרון - Kennedy, Q., & Pronk, T. (2020). Parent-child dialogue about emotions: Associations with children’s socioemotional functioning. Journal of Family Psychology, 34(8), 945–955.)
תקשיבי לי רגע: הילדה שלך לא צריכה אמא מושלמת. היא צריכה אמא אמיתית.
אז מה עכשיו?
אז מה עושים מכאן? איך ממשיכים הלאה? קודם כל, תנשמי. תזכירי לעצמך שאת עושה עבודה מדהימה. אחר כך, תעשי לעצמך טובה ותמצאי את ה"כפר" שלך. תתחברי לנשים אחרות שמבינות את מה שאת עוברת.
ואולי, רק אולי, תנסי לשנות את נקודת המבט שלך. תפסיקי להסתכל על ההורות היחידנית שלך כעל איזשהו כישלון. תתחילי להסתכל עליה כעל הזדמנות. הזדמנות ליצור משהו חדש. הזדמנות להגדיר מחדש את המושג "משפחה". הזדמנות להראות לעולם שאהבה יכולה לנצח הכל.
אני עדיין לא יודעת הכל על הורות יחידנית. אני עדיין לומדת כל יום משהו חדש. אבל אני כן יודעת דבר אחד: אני גאה להיות אמא יחידנית. גאה בכוח שלי. גאה בילדה שלי. וגאה בקהילה המדהימה שאנחנו חלק ממנה.
אז, מה את חושבת? איך ההורות היחידנית שלך עיצבה אותך? אני ממש רוצה לשמוע את הסיפור שלך.
