האמת? תמיד פחדתי מזה. מהרגע שהבנתי שאני הולכת להקים משפחה עם אדם שכבר יש לו ילדים, התחלתי לשאול את עצמי איך לעזאזל אני מצליחה לשמור על עצמי, על מי שאני, בתוך כל הסיפור הזה. לא רציתי להפוך לגרסה חיוורת של עצמי, או גרוע מזה – לצל של מישהו אחר.
אני זוכרת שיחה אחת עם חברה טובה, רגע לפני החתונה. היא שאלה אותי: "נעמה, את בטוחה שאת מוכנה לזה? זה לא פשוט להיכנס למערכת משפחתית שכבר קיימת." ואני, עם כל האופטימיות הנאיבית שלי, עניתי: "שטויות! אהבה מנצחת הכל!"
טוב, נו, אהבה זה חשוב, אבל היא ממש לא מספיקה.
מהר מאוד גיליתי שהמעבר למשפחה מורכבת הוא כמו לרקוד טנגו עם מישהו שאתה בקושי מכיר – אתה כל הזמן מנסה לדרוך לו על הרגליים, ובסוף שניכם יוצאים מבולבלים.
אז איך בכל זאת עושים את זה נכון? איך בונים משפחה מעורבת בלי לוותר על הזהות שלך?
לפני הכל: תכירי את עצמך
זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל זה הבסיס להכל. לפני שאת מנסה להבין את הילדים, את בן הזוג, את האקסית, תביני מי את. מה חשוב לך? מה הערכים שלך? מה החלומות שלך?
אני זוכרת שבתקופה הראשונה הייתי כל כך עסוקה בלרצות את כולם, שניסיתי להפוך למישהי שאני לא. ניסיתי להיות "האמא המושלמת", "הבת זוג התומכת", "החברה הכי טובה של הילדים". בסוף, כל מה שהשגתי זה תסכול עצום ותחושה שאני מאבדת את עצמי.
אז עצרי רגע. תנשמי עמוק. תשאלי את עצמך: מי אני רוצה להיות במשפחה הזאת? איך אני רוצה לתרום? מה אני צריכה כדי להרגיש שלמה?
זה בסדר להרגיש מבולבלת
אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי זה שאין פתרונות קסם. משפחה מורכבת זה עסק מורכב, וזה בסדר גמור להרגיש מבולבלת, מתוסכלת ואפילו קצת אבודה לפעמים.
(למען האמת, הייתי אומרת שזה אפילו נורמלי.)
אל תנסי להדחיק את הרגשות שלך. תני לעצמך מקום להרגיש, לבטא, ולעבד את מה שאת עוברת. תדברי עם חברה טובה, עם בן הזוג, או אפילו עם מטפל/ת. העיקר לא להישאר עם זה לבד.
מותר לך לקבוע גבולות
אחד הדברים הכי מאתגרים במשפחה מעורבת זה העניין של גבולות. איפה מתחיל התפקיד שלך ואיפה הוא נגמר? מה את מוכנה לקבל ומה לא?
וזה תקף גם כלפי הילדים, גם כלפי בן הזוג, וכן, אפילו כלפי האקסית.
אני זוכרת מקרה אחד שבו האקסית של בן הזוג שלי התקשרה אלי בשעה מאוחרת בלילה, כדי להתלונן על משהו שהילדה שלה עשתה. בהתחלה ניסיתי להיות נחמדה ולהקשיב, אבל אחרי כמה פעמים הבנתי שזה פשוט לא מתאים לי. הסברתי לה בצורה ברורה שאני לא הכתובת שלה בנושאים האלה, ושהיא צריכה לדבר עם בן הזוג שלי ישירות.
ומה אתם יודעים? היא הבינה.
גבולות הם לא דבר רע. הם עוזרים לשמור על הבריאות הנפשית שלך, על היחסים שלך, ועל הזהות שלך.
תזכרי, זה לא תחרות
אחת הטעויות הכי נפוצות שאנשים עושים במשפחות מעורבות זה לנסות להתחרות עם ההורה הביולוגי. הם מנסים להיות "האמא/אבא הכי טובים", "היותר מגניבים", "היותר אוהבים".
אבל האמת היא שזה פשוט לא אפשרי – וגם לא רצוי. את לעולם לא תוכלי להחליף את ההורה הביולוגי, וגם לא צריכה לנסות. את יכולה להציע משהו אחר, משהו ייחודי שלך. את יכולה להיות דמות משמעותית וחיובית בחייהם של הילדים, בלי לנסות להיות מישהו שאת לא.
חפשי השראה במקומות לא צפויים
כשחיפשתי השראה, מצאתי אותה דווקא בספר על פסיכולוגיה התפתחותית של ילדים. (Kail, R. V., & Cavanaugh, J. C. (2019). Human development: A life-span view. Cengage Learning). הספר הדגיש את החשיבות של דמויות מבוגרות שונות בחיי הילד, ולא רק ההורים הביולוגיים. זה נתן לי פרספקטיבה חדשה על התפקיד שלי.
ולסיום, שאלה למחשבה:
איך את דואגת לעצמך בתוך הכאוס המשפחתי? מה הדבר הקטן הזה שגורם לך להרגיש שאת עדיין את, למרות הכל?
אני באמת רוצה לדעת. בואו נדבר על זה.
