האמת? פעם הייתי בטוחה ש"ערב משפחתי" זה שם קוד ל"סיוט מאורגן". ניסיתי הכל: מונופול, ארץ עיר, אפילו משחקי קופסה עם הסברים כל כך מסובכים שהייתי צריכה להכין מצגת. אבל משהו תמיד הרגיש מאולץ. הילדים רבו, בעלי התייאש, ואני נשארתי עם הרגשה של פספוס.
ואז, יום אחד, הבנתי משהו חשוב: משחקים שמחברים משפחות הם לא תחרות על מי מנצח, אלא הזדמנות לראות אחד את השני באור חדש. זה לא רק להעביר את הזמן, אלא ליצור מרחב בטוח שבו אפשר לצחוק, לטעות, ואפילו להתווכח – אבל תמיד לחזור אחד לשני.
תשאלו, מה השתנה? הפסקתי לחפש את "המשחק המושלם" והתחלתי להקשיב למה שהמשפחה שלי באמת צריכה. לא משחקים, אלא חיבור.
אבל איך עושים את זה בפועל? בואו נצא למסע הזה ביחד.
מ"משחק חובה" ל"חוויה משותפת": המסע שלי ממנחת טקסים למשתתפת פעילה
פעם, הייתי מתכננת בקפידה כל ערב משפחתי. רשימת משחקים, חטיפים, מוזיקת רקע – הכל היה חייב להיות מתוקתק. אבל גיליתי משהו מדהים: דווקא כששחררתי את השליטה, הקסם התחיל לקרות.
חשבתם פעם למה המשחקים הכי מצליחים הם אלה שאנחנו משחקים בהם הכי הרבה פעמים? זה לא רק בגלל שהם כיפיים, אלא בגלל שהם מאפשרים לנו לחזור לזיכרונות נעימים, לצחוקים משותפים, ולחוויות שחיזקו את הקשר שלנו.
לדוגמה, נסו לחשוב על משחק הילדות האהוב עליכם. מה גורם לו להיות מיוחד? סביר להניח שזה לא רק המשחק עצמו, אלא האנשים ששיחקתם איתם, המקום, הזמן, והתחושה של הביחד.
אני זוכרת ערב אחד שהפך לנקודת מפנה. תכננתי ערב משחקי קופסה "חינוכיים", אבל הילדים היו חסרי סבלנות. הם רצו משהו אחר. אז, ברגע של ייאוש (ואולי קצת הארה), פשוט הנחתי הכל בצד ושאלתי: "מה בא לכם לעשות?". הם הציעו משחק דמיוני מטופש שהמציאו, ואני זרמתי. צחקנו עד דמעות, המצאנו חוקים חדשים, ופתאום, בלי תכנון מוקדם, היה לנו ערב משפחתי מושלם.
לפעמים, הפתרון הכי טוב הוא פשוט להקשיב.
משחקים קיימים, משחקים שאנחנו ממציאים: המתכון הסודי לחיבור משפחתי
חשוב לי להדגיש: אין פה מתכון קסם. מה שעובד למשפחה אחת, לא בהכרח יעבוד למשפחה אחרת. אבל יש כמה עקרונות מנחים שיכולים לעזור:
- הקשיבו אחד לשני: שאלו את הילדים (ובני הזוג) מה הם רוצים. מה הם אוהבים? מה הם שונאים? נסו למצוא משחקים שמתאימים לכולם, או לחילופין, שלבו משחקים שונים שמתאימים לקבוצות גיל שונות.
- היו ספונטניים: אל תפחדו לסטות מהתוכנית. אם משהו לא עובד, אל תכריחו. פשוט עברו למשהו אחר. הזרימה היא המפתח.
- התמקדו בחוויה, לא בתחרות: זכרו שהמטרה היא לא לנצח, אלא ליהנות. עודדו שיתוף פעולה, עזרו אחד לשני, וחגגו את ההצלחות הקטנות.
- אל תפחדו להמציא משחקים: לפעמים, המשחקים הכי טובים הם אלה שאנחנו ממציאים בעצמנו. תנו לילדים להוביל, תנו להם להיות יצירתיים, ותראו איך הקסם קורה.
לדוגמה, המשחק "מי אני" יכול להפוך למסע גילוי משפחתי אם נשאל שאלות אישיות ומצחיקות. במקום "אני חיה", אפשר לשאול "איזה מאכל אני הכי אוהב?" או "איזה זיכרון מצחיק יש לי מהילדות?".
אני זוכרת שפעם שיחקנו "סיפור בהמשכים". כל אחד הוסיף משפט לסיפור, והתוצאה הייתה כל כך אבסורדית ומצחיקה, שצחקנו שעות. זה היה רגע של חיבור אמיתי, רגע שבו שכחנו מהכל והיינו פשוט ביחד.
המשחק הוא רק כלי. החיבור האמיתי קורה כשנפתחים אחד לשני.
מעבר למשחקים: איך משחקים מחזקים את הקשר המשפחתי באמת?
אוקיי, אז שיחקנו, צחקנו, נהנינו. אבל מה הלאה? איך המשחקים האלה באמת משפיעים על הקשר המשפחתי שלנו?
מחקרים מראים שמשחקים משפרים את התקשורת, מחזקים את האמפתיה, ומלמדים אותנו לפתור בעיות ביחד (Brown et al., 2010). אבל אני חושבת שהערך האמיתי של משחקים הוא הרבה יותר עמוק מזה.
משחקים מאפשרים לנו לראות אחד את השני באור חדש. אנחנו רואים את הצדדים היצירתיים, השובבים, והפגיעים שלנו. אנחנו לומדים לקבל את החולשות אחד של השני, ולחגוג את החוזקות.
משחקים יוצרים זיכרונות משותפים. הם הופכים לחלק מהסיפור המשפחתי שלנו, הסיפור שמחבר אותנו, שמגדיר אותנו, ושנותן לנו תחושה של שייכות.
משחקים הם לא רק בידור, הם השקעה בקשר המשפחתי שלנו.
מגבלות וכשלים: גם אני טועה, וזה בסדר
אני לא רוצה לצייר תמונה ורודה מדי. היו גם רגעים שבהם ניסיתי לשחזר את הקסם, אבל זה פשוט לא קרה. היו ערבים שבהם הילדים היו עייפים, עצבניים, או פשוט לא בעניין. היו משחקים שהתבררו כמשעממים, או כאלה שעוררו תחרותיות יתר.
למדתי שגם בחיבור משפחתי, אין קיצורי דרך. יש ימים טובים יותר ויש ימים טובים פחות. מה שחשוב זה לא לוותר, להמשיך לנסות, ולהאמין בכוח של המשחק לחבר אותנו.
למשל, גיליתי שבחירת המשחק צריכה להתחשב במצב הרוח של כולם. אם כולם עייפים, משחק קליל וקצר יהיה עדיף על משחק ארוך ומורכב. ואם יש מתח באוויר, משחק שיתופי יכול לעזור לשחרר אותו.
הכישלונות הם חלק מהמסע. הם מלמדים אותנו מה עובד, ומה לא.
אז, מה הלאה? אני מזמינה אתכם לחשוב על זה: איזה משחק הכי זכור לכם מהילדות? איזה רגע משפחתי מצחיק במיוחד אתם זוכרים?
אולי זה הזמן להרים טלפון לאחים שלכם, או לשבת עם הילדים ולשאול אותם מה הם היו רוצים לעשות ביחד. אולי זה הזמן להמציא משחק חדש, או פשוט לחזור למשחק ישן ואהוב.
החיים קצרים. בואו ננצל אותם כדי ליצור זיכרונות משותפים, לצחוק ביחד, ולאהוב אחד את השני.
ואם יש לכם טיפים או רעיונות משלכם, אני ממש אשמח לשמוע! שתפו בתגובות, בואו ניצור קהילה של משפחות שמחוברות דרך משחק.
מקורות:
Brown, T., Vaughan, E., & Cartwright, J. (2010). Connecting through play: A systematic review of the effectiveness of play-based interventions in enhancing social and emotional well-being in children and young people. Journal of Children's Services, 5*(4), 258-271.
