אוי, כמה שאני מכירה את הרגע הזה. את יודעת, זה שבו את יושבת מול המסך הלבן, מוח חרוש אבל מילים... אין. כאילו ברז שננעץ, ואת מנסה לסובב, לסובב, לסובב, וכלום. ניסיתי פעם לכתוב פוסט על השראה, ובדיוק אז – וואקום מוחלט. האירוניה כמעט הרגה אותי.
אז מה עושים כשנגמרות המילים? התשובה הפשוטה היא – לא עושים כלום. כן, שמעת נכון. לפעמים, הדבר הכי יצירתי שאפשר לעשות הוא לשתוק.
אבל נעמה, את בטח חושבת, אני צריכה לכתוב! יש לי דדליין, יש לי ציפיות, יש לי חשבון אינסטגרם להאכיל! אני יודעת, מאמי. אני יודעת. אבל תני לי רגע, כי יש כאן משהו עמוק יותר.
למה המילים נעלמות, בעצם?
הדבר הראשון שאני תמיד שואלת את עצמי זה – למה זה קורה לי עכשיו? זה לא סתם איזה קסם שחור. לרוב, זה סימן שמשהו אחר תקוע. אולי את שחוקה? אולי את מנסה לעמוד בסטנדרטים לא שלך? אולי את פשוט צריכה הפסקה?
פסיכולוגית בשם סוזן דייוויד, בספר המעולה שלה "Agile Emotional", מדברת על החשיבות של לתת לעצמך רשות להרגיש. היא טוענת שאנחנו נוטים לדחוק רגשות לא נעימים, אבל זה רק גורם להם לחזור בעוצמה גדולה יותר. אולי המחסור במילים הוא פשוט דרך של הגוף שלך להגיד לך: "היי, משהו כאן לא בסדר. תעצרי רגע ותקשיבי לי." (דייוויד, סוזן. Agile Emotional: How to Navigate Everyday Life with Resilience, Clarity, and Intention. Avery, 2016.)
אני זוכרת פעם, כשעבדתי על קמפיין גדול, פשוט לא הצלחתי לכתוב שום דבר משכנע. הרגשתי כמו תקליט שבור. בסוף, מה שעזר לי זה לצאת להליכה ארוכה בטבע, בלי טלפון, בלי מוזיקה, רק אני והמחשבות שלי. גיליתי שהייתי כל כך עסוקה בלנסות לרצות את כולם, ששכחתי מה אני באמת חושבת על המוצר.
אז עצרי רגע, קחי נשימה עמוקה, ותשאלי את עצמך: מה קורה אצלך בפנים? מה מטריד אותך? מה משמח אותך? אל תדאגי אם זה לא קשור ישירות לכתיבה שלך. לפעמים, הדברים הכי לא צפויים הם אלה שפותחים את הסכר.
אוקיי, שמעתי אותך. אבל מה עושים בפועל?
בסדר, בסדר, הנה כמה דברים שאני ניסיתי ועבדו לי (וגם כאלה שלא, כדי שנהיה כנות):
- שינוי סביבה: קפה חדש, פארק, אפילו סתם לעבור לחדר אחר בבית יכול לעשות פלאים. פעם כתבתי מאמר שלם על שפת גוף רק אחרי שעברתי לכתוב בבית קפה רועש ליד הבית שלי. הדינמיקה שם הייתה ממריצה.
- טכניקות יצירתיות: תנסי כתיבה חופשית (פשוט לכתוב בלי לחשוב), מפת חשיבה, או אפילו לשחק עם מילים (משחקי מילים, אסוציאציות חופשיות). לפעמים, זה כמו לשמן מחדש את המוח.
- מקורות השראה לא שגרתיים: במקום לחפש מאמרים דומים לשלך, תלכי לראות סרט דוקומנטרי על חקלאות אורגנית, תקראי ספר שירה, או סתם תאזיני למוזיקה שמעולם לא שמעת. אני גיליתי פעם השראה מדהימה למאמר על ניהול זמן מתוך פרק של "האח הגדול". כן, אני מודה.
תנועה: הליכה, ריקוד, יוגה – כל דבר שמזיז את הגוף עוזר להזיז גם את המחשבות. מחקרים מראים שפעילות גופנית משפרת את היצירתיות והפרודוקטיביות. (Oppezzo, Marily, and Daniel L. Schwartz. "Give Your Ideas Some Legs: The Positive Effect of Walking on Creative Thinking." Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory, and Cognition* 40.4 (2014): 1142–1152.)
- לדבר עם מישהו: לפעמים, פשוט להסביר את הבעיה בקול רם עוזר להבין אותה יותר טוב. אני תמיד מתקשרת לחברה הכי טובה שלי ומסבירה לה על מה אני מנסה לכתוב, והיא תמיד שואלת את השאלות הכי לא צפויות שמכווינות אותי למקום הנכון.
הפתעה! אולי את לא צריכה לכתוב בכלל
אבל רגע, לפני שאת רצה לנסות את כל הטכניקות האלה, תשאלי את עצמך שאלה אחת חשובה: האם באמת את צריכה לכתוב עכשיו? אולי זה הזמן לקחת הפסקה? אולי זה הזמן לעשות משהו אחר לגמרי? אולי זה הזמן לשתוק?
אני יודעת, זה נשמע מטורף. אבל לפעמים, השתיקה היא התשובה. זה לתת לעצמך מרחב לנשום, לחשוב, להרגיש, בלי הצורך המתמיד לייצר משהו. זה להזכיר לעצמך שאת לא מכונה, אלא בן אדם.
פעם שמעתי מראיין מצליח מספר שהוא לפעמים פשוט מבטל את כל הראיונות שלו לשבוע שלם. הוא טוען שזה עוזר לו להתאפס ולחזור עם רעיונות חדשים ומרעננים.
אז אולי, רק אולי, מה שאת צריכה זה פשוט לתת לעצמך רשות לא לכתוב. לראות סרט, לפגוש חברות, לקרוא ספר טוב, או סתם לשבת בשקט ולהסתכל על השמיים.
זה אולי נשמע כמו בזבוז זמן, אבל אני מבטיחה לך, זה יכול להיות הדבר הכי יצירתי שתעשי.
השורה התחתונה?
כשנגמרות המילים, זה לא סוף העולם. זה סימן שמשהו צריך להשתנות. זה הזדמנות להתחבר לעצמך, לגלות השראה במקומות לא צפויים, ולזכור שאת לא לבד.
אז מה את אומרת? מוכנה לנסות? מה הדבר הראשון שתעשי עכשיו – לכתוב, או לא לכתוב? ספרי לי בתגובות! אני באמת סקרנית.
