אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול: עומדת מול המראה, בוהה בפצעון חדש שהחליט להתמקם לו בדיוק באמצע המצח, וחושבת לעצמי – "אוקיי, זהו. זה הסוף שלי." גיל ההתבגרות. גיהנום עלי אדמות.
נשמע מוגזם? אולי. אבל בתור מישהי שחיה ונושמת את העולמות של בני הנוער כבר שנים, אני יכולה להגיד בלב שלם: אני לגמרי מבינה את התחושה הזו.
פעם חשבתי שלהיות ה"מבוגר האחראי" זה להגיע עם פתרונות קסם, עם רשימת "עשה ואל תעשה" שתפתור את כל הבעיות. היום אני מבינה שזה ממש לא המצב. זה הרבה יותר מורכב, וגם, בואו נודה בזה, הרבה יותר מעניין.
אז למה בכל זאת כדאי לכם להמשיך לקרוא? כי אני לא הולכת למכור לכם אשליות. אני לא הולכת להגיד שזה יהיה קל. אבל אני כן יכולה להבטיח לכם שתקבלו כאן כלים, תובנות ואולי אפילו קצת נחמה במסע הזה שנקרא גיל ההתבגרות.
מה באמת קורה שם בפנים?
אוקיי, אז לפני שאנחנו בכלל מתחילים לחשוב על איך להתמודד, בואו נבין רגע מה קורה שם בפנים. ולמה אני מתכוונת "בפנים"? למוח, כמובן!
מסתבר שהמוח של המתבגר עובר שיפוץ רציני. לפי מחקרים של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA), האזורים שאחראים על קבלת החלטות ורגשות עוברים ארגון מחדש. זה כמו לבנות מחדש את הכבישים של העיר בזמן שאנשים עדיין מנסים לנסוע בהם. כאוס מוחלט!
וזה מסביר הרבה, האמת.
ואני לא מדברת רק על כאוס רגשי. אני מדברת על קושי בקבלת החלטות, על אימפולסיביות, על נטייה לסיכונים. כל אלה לא "בחירות רעות", אלא תוצאה של שינויים פיזיולוגיים במוח.
אבל רגע, יש גם צד שני למטבע. השיפוץ הזה מאפשר למתבגרים לחשוב בצורה יותר מופשטת, להיות יצירתיים יותר ולפתח את הזהות שלהם. זה זמן מדהים של גדילה ושינוי.
אני נשמעת כמו פסיכולוגית? מצטערת, זה פשוט מה שקורה כשמנסים להבין את המוחות המדהימים האלה.
הכישלונות שלי (ומה למדתי מהם)
עכשיו, אני רוצה להיות כנה איתכם. לא תמיד הבנתי את כל זה. היו לי לא מעט כישלונות בדרך.
אני זוכרת פעם אחת, ניסיתי לייעץ לנערה אחת שהייתה במצוקה. הקשבתי לה, נתתי לה עצות, ניסיתי לעודד אותה. אבל משהו לא עבד. היא המשיכה להיות מדוכאת וסגורה.
אחרי כמה זמן, הבנתי את הטעות שלי. לא הקשבתי לה באמת. ניסיתי לתקן אותה במקום להבין אותה.
מאז, למדתי משהו חשוב: לפעמים, הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות זה פשוט להיות שם, להקשיב בלי לשפוט, להחזיק מרחב בטוח.
זה לקח לי זמן להבין את זה. הרבה יותר מדי זמן.
פתרונות (לא קסם, אבל משהו בכיוון)
אוקיי, אז אחרי שדיברנו על המוח ועל הכישלונות שלי, בואו נדבר על מה כן אפשר לעשות.
- תקשורת, תקשורת, תקשורת: זה אולי נשמע קלישאתי, אבל זה נכון. דברו עם המתבגרים שלכם. שאלו שאלות פתוחות, הקשיבו לתשובות, גם אם הן לא מה שרציתם לשמוע. נסו להבין את נקודת המבט שלהם. זכרו - הם לא מנסים לעצבן אתכם, הם פשוט מנסים להבין את עצמם.
- גבולות ברורים (וגם גמישים): גבולות הם חשובים, אבל חשוב גם להיות גמישים. תנו למתבגרים שלכם קצת חופש, קצת מרחב להתנסות ולטעות. זה חלק מהגדילה.
- תמיכה רגשית: גיל ההתבגרות יכול להיות תקופה מאוד מלחיצה. ודאו שהמתבגרים שלכם יודעים שיש להם תמיכה רגשית, בין אם זה ממכם, מחברים, או מאנשי מקצוע.
- דוגמה אישית: ילדים לומדים הכי טוב מדוגמה אישית. אם אתם רוצים שהם יהיו רגועים יותר, היו רגועים יותר. אם אתם רוצים שהם יתקשרו בצורה טובה יותר, תקשרו בצורה טובה יותר. זה לא תמיד קל, אבל זה שווה את המאמץ.
מקורות לא שגרתיים (כי למה לא?)
חוץ ממקורות מקצועיים כמו ספרים ומאמרים, מצאתי השראה גם במקומות לא צפויים. למשל, בסדרה "אחת שיודעת". כן, כן, אני יודעת מה אתם חושבים. אבל בין כל הדרמה והרכילות, יש שם גם לא מעט רגעים שמראים את המורכבות של גיל ההתבגרות. וגם, תוכניות ריאליטי כמו "המירוץ למיליון" מלמדות אותנו על שיתוף פעולה, על עמידה בלחצים ועל חשיבות של תמיכה הדדית.
אל תזלזלו בחוכמה שמסתתרת במקומות לא צפויים.
ומה עכשיו?
אז איפה אנחנו עומדים? דיברנו על המוח, על הכישלונות שלי, על פתרונות וגם על מקורות השראה לא שגרתיים. אבל האמת היא, שהמסע הזה רק התחיל. גיל ההתבגרות הוא תקופה מורכבת ומתפתחת, ומה שעובד היום אולי לא יעבוד מחר.
אז מה עושים? ממשיכים ללמוד, ממשיכים להתנסות, וממשיכים לתמוך במתבגרים שלנו. וגם, חשוב לזכור: אנחנו לא לבד.
אני אשמח לשמוע מהניסיון שלכם. אילו אתגרים אתם מתמודדים איתם? אילו פתרונות עובדים בשבילכם? בואו נמשיך את השיחה הזו ביחד. כי רק ביחד נוכל לשרוד את גיל ההתבגרות (וגם להישאר שפויים).
