אני זוכרת את הפעם הראשונה שלקחתי את הבת שלי לגן. עמדתי שם, דבוקה לחלון, בטוחה שאם אעזוב לרגע היא תתפרק לרסיסים. תכלס, אני הייתי זו שהתפרקה.
פעם חשבתי שלהיות הורה טוב זה להגן על הילדים שלי מכל דבר רע בעולם. לא לתת להם ליפול, לא לאפשר להם להיכשל. טעות. כל כך טעות.
היום אני מבינה שלהיות הורה טוב זה לתת להם כלים להתמודד עם העולם, גם אם זה אומר לראות אותם נופלים. כי נפילות הן חלק מהחיים, ודווקא משם צומחים.
אז איך עושים את זה? איך מגדלים ילדים עצמאיים בעולם שמרגיש יותר ויותר מפחיד? זה לא קל, אבל זה אפשרי.
התלות ההדדית – הסוד שלא מספרים לנו
כולנו שמענו על החשיבות של עצמאות. אבל מה אם אני אספר לכם שהמפתח לעצמאות אמיתית טמון דווקא בתלות הדדית?
"תלות הדדית", אתם שואלים? "לא אמור להיות הפוך?"
אז זהו, שממש לא.
הפסיכולוגית ד"ר ונדי מוגל, בספרה "The Self-Driven Child", מדברת על החשיבות של קשרים חזקים ובטוחים בין הורים לילדים. קשרים כאלה מאפשרים לילדים לדעת שיש להם על מי לסמוך, שיש להם בסיס יציב לחזור אליו אחרי שהם חוקרים את העולם. זה נותן להם את הביטחון לקחת סיכונים ולנסות דברים חדשים.
מצד שני, מצאתי מאמר מרתק של ברנה בראון על פגיעות ("Daring Greatly") איך הפחד שלנו להראות פגיעים מגביל אותנו ואת הילדים שלנו.
אני מודה, לקח לי זמן להפנים את זה. אני, שגדלתי בדור שבו "להיות חזק" היה מעל הכל, פתאום צריכה ללמד את הילדים שלי שזה בסדר לבקש עזרה, שזה בסדר להראות פגיעות. זה היה כמו ללמוד שפה חדשה.
לתת להם ליפול - אבל לתפוס אותם כשצריך
הטיפ הכי חשוב שלמדתי הוא לתת לילדים שלי להתנסות בעולם בעצמם, אבל להיות שם כדי לתפוס אותם כשהם באמת צריכים. זה לא אומר למנוע מהם כל קושי, אלא לאפשר להם להתמודד עם קשיים קטנים, ללמוד מהם, ולצמוח.
לדוגמה, הבת שלי רצתה להכין עוגיות לבד. בהתחלה פחדתי, כי ידעתי שהיא תלכלך את כל המטבח, שאולי היא תיפצע. אבל נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי: "אוקיי, נעמה, תני לה צ'אנס".
התוצאה: המטבח נראה כמו אחרי מלחמה, היו קצת עוגיות שרופות, אבל הכי חשוב – הבת שלי הייתה גאה בעצמה. היא למדה איך להכין עוגיות, אבל היא גם למדה משהו הרבה יותר חשוב: שהיא מסוגלת לעשות דברים לבד.
הטעות הכי גדולה שלי (ואיך למדתי ממנה)
פעם ניסיתי "להגן" על הבן שלי מכישלון במבחן. עזרתי לו ללמוד, בדקתי שהוא יודע את כל החומר, אפילו עשיתי לו מבחן דמה. הוא קיבל ציון טוב, אבל אז הגיע המבחן האמיתי – והוא נכשל.
למה? כי הוא לא למד איך ללמוד לבד, הוא לא למד איך להתמודד עם לחץ, הוא לא למד איך לקחת אחריות. הוא פשוט הסתמך עליי.
אחרי המקרה הזה הבנתי שאני לא יכולה לעשות בשבילו את העבודה. אני יכולה לתמוך בו, לעודד אותו, אבל בסופו של דבר הוא צריך ללמוד לעשות את זה בעצמו.
מאז, אני משתדלת לתת לו יותר אחריות על הלמידה שלו, גם אם זה אומר שהוא יקבל ציון פחות טוב מדי פעם. זה קשה, אבל אני יודעת שזה הדבר הנכון לעשות.
הפתעה! עצמאות לא נראית תמיד כמו שחשבנו
תחשבו על זה רגע - מהי עצמאות בעיניכם? ילד שמסדר את החדר לבד? מתלבש לבד? מכין לעצמו ארוחת ערב?
אז נכון, אלה דברים חשובים. אבל עצמאות אמיתית היא הרבה יותר מזה. היא היכולת לחשוב לבד, לקבל החלטות לבד, לעמוד על שלך, גם כשזה קשה.
עצמאות היא גם היכולת לבקש עזרה כשצריך. וזה משהו שלוקח זמן ללמוד.
אני למדתי שגם אם הבת שלי מבקשת ממני לעזור לה בסגירת הרוכסן במעיל, זה לא אומר שהיא לא עצמאית. זה אומר שהיא יודעת לבקש עזרה כשצריך, וזה חשוב לא פחות.
אז מה עושים מחר בבוקר?
אל תצפו לשינוי מיידי. לגדל ילדים עצמאיים זה תהליך, זה מסע. אבל יש כמה דברים קטנים שאתם יכולים לעשות כבר מחר בבוקר:
- תנו להם לבחור: תנו לילדים שלכם לבחור את הבגדים שלהם, את האוכל שלהם, את הפעילויות שלהם. זה נותן להם תחושה של שליטה על החיים שלהם.
- אל תעשו הכל בשבילם: תנו להם לעשות דברים לבד, גם אם זה אומר שזה ייקח יותר זמן, וגם אם זה אומר שהם יעשו טעויות.
- תהיו שם בשבילם: תהיו שם כדי לתמוך בהם, לעודד אותם, ולהזכיר להם שהם מסוגלים להכל.
הכי חשוב, תזכרו שאתם לא לבד. כולנו מנסים להבין איך לגדל את הילדים שלנו הכי טוב שאפשר. וזה בסדר גמור לעשות טעויות. העיקר שאנחנו לומדים מהן.
אני עדיין לומדת. כל יום הוא אתגר חדש, הזדמנות חדשה ללמוד משהו חדש. ואני יודעת שאני לא תמיד אדע מה לעשות. אבל אני יודעת שאני אוהבת את הילדים שלי, ואני אעשה הכל כדי לתת להם את הכלים להצליח בעולם.
אז מה אתם חושבים? אילו אתגרים אתם חווים בניסיון לגדל ילדים עצמאיים? שתפו אותי בתגובות!
