אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. כולנו היינו שם, נכון? את יוצאת עם מישהו, את זורקת רמזים עדינים (או אולי לא כל כך עדינים), ואת... כלום. שום תגובה. כאילו דיברת סינית. את מתחילה לפקפק בעצמך, שואלת אם את ברורה מספיק, ואולי אפילו חושבת שאת משדרת משהו הפוך ממה שאת מתכוונת. אני זוכרת פעם שיצאתי עם בחור שהיה חובב סטנדאפ, חשבתי שאם אני אספר בדיחה על מצב מסוים הוא יבין שאני גם רוצה להיות במצב הזה. לא הבנתי כמה רחוק הוא בפרשנות של בדיחות.
אבל רגע, לפני שנתחיל להאשים את עצמנו או לתהות אם הוא פשוט "עבה עור", בואי ננסה להסתכל על זה מזווית אחרת. מה אם הבעיה היא לא שהוא לא מבין, אלא שהוא מבין אחרת?
כן, אני יודעת, זה נשמע קצת "וואו וואו", אבל תני לי להסביר.
הרמזים שלנו הם כמו קוד סודי – אבל למי יש את המפתח?
הרבה פעמים, אנחנו יוצאות מנקודת הנחה שהדרך שבה אנחנו מבינות את העולם היא הדרך הנכונה, או לפחות הדרך הנורמלית. ואז אנחנו מניחות שאם אנחנו זורקות רמז מסוים, כל אדם שפוי יבין אותו באותו אופן. אבל האמת היא, שה"קוד" שלנו, מערכת הרמזים והציפיות שלנו, מעוצב על ידי החוויות האישיות שלנו, החינוך שקיבלנו, החברים שלנו – כל מה שהפך אותנו למי שאנחנו.
פסיכולוגים חברתיים קוראים לזה "הטיית הייחוס הבסיסית" (Fundamental Attribution Error). בגדול, זה אומר שאנחנו נוטים לייחס התנהגות של אחרים לתכונות אופי שלהם, במקום לנסיבות החיצוניות. אז אם הוא לא מבין את הרמז שלך, אנחנו ישר חושבות שהוא לא חכם, לא רגיש, או סתם לא מעוניין. אבל מה אם הוא פשוט בא מרקע שונה? מה אם הוא גדל במשפחה שבה תקשורת ישירה היא הנורמה, ולא משחקי רמזים מתוחכמים?
תחשבי על זה שנייה. האם את יודעת מה המשפחה שלו חושבת על רמזים?
העולם מלא אנשים שחושבים אחרת – וזה בסדר!
הפסיכולוגית קרול דווק (Carol Dweck) כתבה בספרה "Mindset" על החשיבות של "חשיבה מתפתחת" (Growth Mindset) – היכולת לראות אתגרים כהזדמנויות ללמידה וצמיחה. במקום להיתקע בתסכול וחוסר הבנה, אנחנו יכולות להשתמש בסיטואציה הזו כהזדמנות להכיר את הבן אדם שמולנו יותר טוב, ולהבין איך הוא חושב ומתקשר.
אבל מה זה אומר בפועל?
זה אומר, קודם כל, להפסיק לזרוק רמזים. אני יודעת, זה קצת מפחיד. זה מרגיש חשוף ופגיע. אבל האמת היא, שתקשורת ישירה היא הרבה יותר יעילה, ובסופו של דבר, גם יותר אינטימית.
אני זוכרת תקופה בחיי שהייתי יוצאת לדייטים ומשחקת משחקים כדי שיחבבו אותי. הייתי בטוחה שככה זה צריך להיות, אבל כששיניתי את הגישה שלי והתחלתי לדבר בצורה ישירה על מה שאני רוצה, זה שינה את הכל!
לדבר ישירות, זה אומר להגיד מה את מרגישה ומה את רוצה, בלי פחד. זה אומר להסביר את עצמך בצורה ברורה, בלי לצפות שהוא ינחש. זה אומר להיות פתוחה לקבל תשובה שלילית, וגם להיות מסוגלת להגיד "לא" בעצמך.
הנה טיפ קטן לסיום:
במקום לחשוב "הוא לא קולט רמזים", תנסי לחשוב "אני יכולה ללמוד איך לתקשר איתו בצורה טובה יותר". זה משנה את כל נקודת המבט, נכון?
וזה גם אומר שאם את מוצאת את עצמך מסבירה את עצמך שוב ושוב, ובכל זאת הוא לא מבין, אולי הבעיה היא לא איתו, אלא עם הכימיה ביניכם. ואולי, פשוט, זה לא נועד להיות. ואת יודעת מה? זה גם לגמרי בסדר.
לפעמים, התובנה הכי גדולה היא להבין שאנחנו לא צריכות לשנות את עצמנו כדי להתאים למישהו אחר. אנחנו צריכות למצוא מישהו שרואה אותנו, ששומע אותנו, ומבין אותנו – גם בלי רמזים.
