אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי את המושג "מיינדפולנס". גלגלתי עיניים. מדיטציה? באמת? חשבתי שזה בטח עוד טרנד ניו-אייג'י שמבטיח שלווה נצחית תוך 10 דקות ביום. אבל אז, האינטימיות ביני לבין בן זוגי התחילה להרגיש כמו חדר ריק. לא היו מריבות, אבל גם לא היה... כלום. רק שקט מנוכר.
מה עושים כשניצוץ כבה? כשחיבוק הופך להרגל, ונשיקה להצמדת שפתיים?
ההבטחה שלי אליך היא כזו: לא אציע לך פתרונות קסם. אבל אשתף אותך במסע שלי, מסע שהתחיל בספקנות גדולה והוביל אותי להבין שהדרך חזרה לאינטימיות מתחילה דווקא בפנים, בתוכנו. לא תצאי מכאן עם רשימת מכולת של טיפים, אלא עם זווית ראייה חדשה על מה זה בכלל אינטימיות.
המרדף אחרי ה"צריך" ואיך הוא הורג את החשק
תמיד אמרו לי שצריך. צריך לצאת לדייטים, צריך להשקיע, צריך לחדש. קראתי מאמרים, ניסיתי משחקי תפקידים. אבל זה הרגיש... מזויף. כמו שאומרת הפסיכולוגית אסתר פרל, "ארוטיקה היא משחק של נוכחות והיעדרות, קרבה ומרחק." (Esther Perel, Mating in Captivity). כשאנחנו כל הזמן מנסים "לסמן וי" על דברים, אנחנו מאבדים את הספונטניות, את המשחק.
הנה נקודת מפנה: אינטימיות אמיתית לא יכולה להיות מאולצת. היא צומחת מתוך משהו הרבה יותר עמוק.
אני זוכרת במיוחד ערב אחד, אחרי ניסיון כושל במיוחד להחיות את הרומנטיקה. ישבתי מתוסכלת על הספה, גללתי באינסטגרם, וראיתי פוסט על מיינדפולנס. משהו גרם לי לעצור. אולי זה היה הייאוש, אולי הסקרנות. החלטתי לנסות.
מיינדפולנס: לא רק לנזירים
מיינדפולנס, בתמציתו, הוא פשוט להיות נוכחים ברגע הזה. בלי שיפוט, בלי ביקורת. רק להיות. בהתחלה זה היה נורא קשה. המחשבות רצו כמו סוסים משוגעים. "את צריכה לנקות את הבית", "הוא בטח מאוכזב ממך", "למה זה לא עובד?".
אבל לאט לאט, למדתי להתבונן במחשבות האלה מרחוק, כמו צופה מהצד. וזה, חברים, שינה הכל.
אני יודעת, זה נשמע קצת מנותק מהמציאות. איך זה קשור לסקס? איך זה קשור לחיבוקים? תאמינו לי, גם אני הייתי סקפטית. אבל כשאת נוכחת באמת, את מתחילה לשים לב לדברים הקטנים. לריח של הבושם שלו, לחום של היד שלו, לחיוך המבויש שהוא שולח לך כשאת לא מצפה.
מה גילו מחקרים על אינטימיות ומיינדפולנס?
מחקרים מראים שתרגול מיינדפולנס קשור ליכולת גבוהה יותר לחוות אמפתיה וחמלה, שהם מרכיבים חיוניים באינטימיות. מחקר שפורסם ב-Journal of Marital and Family Therapy מצא שזוגות שתרגלו מיינדפולנס דיווחו על רמות גבוהות יותר של שביעות רצון ממערכת היחסים שלהם (Barnes, B. L., et al. (2007). Mindfulness and romantic relationship satisfaction. Journal of Marital and Family Therapy, 33(4), 482-493).
אבל רגע, אני לא מדברת על לשבת שעות בתנוחת לוטוס. אפשר להתחיל בדברים קטנים.
- בזמן חיבוק: שימו לב לתחושה של הגוף שלכם, לחום, למגע.
- בזמן נשיקה: טעמו את הנשיקה, אל תמהרו.
- בזמן שיחה: הקשיבו באמת, בלי לחשוב על מה אתם רוצים להגיד בתורכם.
הפתעה! אינטימיות היא לא רק סקס
הנה עוד תובנה שהפתיעה אותי: אינטימיות היא לא רק סקס. היא יכולה להיות מבט חומל, מילה טובה, מחווה קטנה. פרופ' ברנה בראון, חוקרת הבושה והחוסן, מדברת על כך שאינטימיות היא "היכולת להיות פגיעים עם אנשים שאנחנו מאמינים שהם ראויים לפגיעות שלנו" (Brené Brown, Daring Greatly). כשאתם מרגישים בטוחים מספיק לחלוק את הפחדים שלכם, את החלומות שלכם, את הצדדים הפחות יפים שלכם - שם מתחילה האינטימיות האמיתית.
הנה מחשבה טורדת מנוחה: האם אנחנו באמת נותנים לעצמנו להיות פגיעים? או שאנחנו מסתתרים מאחורי מסכות?
מגבלות וגבולות: מתי זה לא עובד?
חשוב להגיד: מיינדפולנס לא יכולה לתקן הכל. אם יש בעיות עמוקות יותר במערכת היחסים, כמו חוסר אמון, בגידה או התעללות, תצטרכו לפנות לעזרה מקצועית. מיינדפולנס יכולה לעזור לכם להיות נוכחים יותר בתהליך הריפוי, אבל היא לא תחליף לטיפול.
וגם: לפעמים זה פשוט לא מתאים. כל אחד צריך למצוא את הדרך שלו. מה שעבד בשבילי, אולי לא יעבוד בשבילך. וזה בסדר גמור.
לאן מכאן? שאלה פתוחה
אני לא יודעת מה יהיה הצעד הבא שלך. אולי תנסי מדיטציה, אולי תבחרי סתם לשבת בשקט ולשתות קפה. אבל אני מקווה שהמאמר הזה עורר בך קצת סקרנות, קצת תקווה.
אני עדיין לומדת. עדיין עושה טעויות. עדיין מתרגשת ומתאכזבת. אבל למדתי דבר אחד: הדרך חזרה לאינטימיות היא מסע אינסופי, מסע של גילוי עצמי, של הקשבה, של נוכחות. ואולי, רק אולי, היא מתחילה הרבה יותר קרוב ממה שחשבנו.
אני באמת רוצה לדעת - מה הדבר הכי קטן שאת יכולה לעשות היום כדי להיות קצת יותר נוכחת ביחסים שלך? שתפי אותי בתגובות!
