אני זוכרת לילה אחד, לפני כמה שנים, תקופה לחוצה במיוחד. אני ובן זוגי, אחרי יום עבודה מטורף, התחלנו להתווכח על... נו באמת, אני כבר לא זוכרת על מה. אבל אני זוכרת את הטון, את הכעס המצטבר, את התחושה הזאת של "אוף, שוב פעם זה קורה לנו". רבנו עד השעות הקטנות של הלילה, הלכנו לישון כועסים, קמנו כועסים. זה היה נורא.
מאז למדתי כמה דברים. ובואו נגיד את האמת – למדתי בעיקר מטעויות.
כולנו שמענו את המשפט הקלישאתי "אל תלכו לישון כועסים". נשמע נהדר בתיאוריה, נכון? אבל איך לעזאזל עושים את זה בפועל? הרי לפעמים הכעס מרגיש כמו גוש תקוע בגרון, ואת רק רוצה לברוח לחדר אחר ולסגור את הדלת.
אז מה עושים? איך הופכים את המנטרה הזאת למשהו שאפשר ליישם, בלי להגיע למצב שבו שניכם מותשים, מתוסכלים ושונאים אחד את השני (קצת) לפני שאתם בכלל מגיעים למיטה?
קודם כל, בואו נבין למה זה בכלל חשוב.
מחקרים מראים שינה עם רגשות שליליים יכולה ממש להשפיע על הזיכרון שלנו. במילים אחרות, הכעס הזה יכול להפוך למשהו שנטמע בנו עמוק יותר אם נישן איתו. פרופסור למדעי המוח מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ד"ר מתיאס באסט אמר פעם בהרצאה שלו ש"שינה מחזקת רגשות שליליים" (מקור: הרצאה של ד"ר באסט באוניברסיטת תל אביב). מפחיד, נכון?
אבל לפני שאתם נכנסים לפאניקה, הנה כמה דברים שאפשר לעשות:
1. עצרו הכל! (אבל באמת).
אוקיי, זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל תחשבו על זה רגע: כמה פעמים המשכתם להתווכח גם כשכבר היה ברור שאתם לא מגיעים לשום מקום? עצרו. פשוט עצרו. קחו הפסקה. זה לא אומר שאתם מוותרים על הדיון, זה אומר שאתם נותנים למוח שלכם קצת אוויר לנשימה.
אני יודעת, קשה. אבל תנסו. זה מדהים איך כמה דקות של שקט יכולות לשנות את כל הדינמיקה.
2. תשאלו את עצמכם: מה באמת מפריע לי?
לפעמים, הריב הוא רק הסימפטום. השורש האמיתי של הבעיה הוא משהו אחר לגמרי. אולי אתם עייפים, רעבים, או סתם מרגישים לא מוערכים. תנסו לזהות מה באמת מטריד אתכם, ואז תוכלו לתקשר את זה בצורה יותר ברורה לבן/בת הזוג שלכם.
טיפ שלי? תכתבו. כן, ממש כמו בטיפול פסיכולוגי. לפעמים, כשאני כותבת את המחשבות שלי, אני מגלה דברים על עצמי שלא ידעתי קודם. זה עוזר לי להבין מה אני מרגישה, וזה מקל עלי להסביר את זה לאחרים.
3. אמפתיה, אמפתיה, אמפתיה!
אני יודעת, קשה להיות אמפתיים כשאתם בעיצומו של ריב. אבל תנסו להיכנס לנעליים של הצד השני. מה הוא/היא מרגיש/ה? למה הוא/היא מגיב/ה ככה?
זוכרים את המשפט "כולם צודקים, לפעמים רק מנקודת מבט אחרת"? אז זה בדיוק זה.
ד"ר ברנה בראון, חוקרת בושה וחוסן רגשי, אומרת שאמפתיה היא היכולת "להרגיש עם אנשים, לא בשבילם". (מקור: הספר "Daring Greatly" של ברנה בראון). זה אומר שאתם לא צריכים להסכים עם הצד השני, אבל אתם כן צריכים להבין אותו.
4. תזכרו למה אתם אוהבים אחד את השני.
זה אולי נשמע קיטשי, אבל זה עובד. תחשבו על הרגעים הטובים, על הדברים שאתם מעריכים בבן/בת הזוג שלכם, על הסיבות שבגללן התאהבתם מלכתחילה.
זה עוזר לשים את הריב בפרופורציה, ולהזכיר לעצמכם שאתם צוות, ולא אויבים.
5. תלמדו להגיד "סליחה".
אני יודעת, זה קשה. אבל לפעמים, כל מה שצריך זה מילה אחת קטנה כדי לשנות את הכל. "סליחה" לא אומר שאתם טועים והצד השני צודק. זה אומר שאתם מוכנים לקחת אחריות על החלק שלכם בריב, וזה אומר שאתם מעריכים את הקשר שלכם יותר מאשר את הצורך להיות צודקים.
אבל מה אם כלום לא עוזר?
בואו נהיה כנים, לפעמים אין ברירה. לפעמים הריב הוא פשוט גדול מדי, מורכב מדי, מכאיב מדי כדי לפתור אותו לפני השינה. וזה בסדר.
במקרים כאלה, תסכימו שלא להסכים. תגידו משהו כמו "אני עדיין כועס/ת, אבל אני לא רוצה ללכת לישון ככה. בוא נדבר על זה שוב מחר בבוקר, אחרי שנישן קצת".
הכי חשוב זה לא להכריח את עצמכם לפתור הכל בכוח. זה רק יוביל לעוד יותר תסכול וכעס.
וטיפ אחרון לסיום:
תזכרו, אתם בני אדם. אתם לא מושלמים. אתם הולכים לריב, ואתם הולכים לעשות טעויות. וזה בסדר. העיקר זה ללמוד מהטעויות שלכם, ולנסות להיות טובים יותר מחר.
אז, איך אתם מכבים את הריב ומדליקים את הלילה? אשמח לשמוע בתגובות!
