הסוד השמור של הורות יחידנית: למה אף אחד לא מספר לנו את זה?

A young woman in her late 20s with curly blonde hair, smiling warmly. She looks confident and approachable.
נעמה חושפת את הסודות השמורים של הורות יחידנית, משלבת ידע מקצועי עם ניסיון אישי, ומזמינה אתכן להצטרף לשיחה כנה ומעוררת השראה.

היי, נעמה כאן. תודי שמתישהו, כשדימיינת את החיים שלך, הורות יחידנית לא בדיוק הייתה התמונה, נכון? גם אני חשבתי שאמצא את עצמי עם בן זוג, שני ילדים, כלב גולדן רטריבר וג'יפ. נו, החיים... לפעמים הם לוקחים אותנו למקומות שאפילו הוויז לא מכיר.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבנתי שהמשוואה השתנתה לי. הייתי בסופר, עגלה עמוסה, תינוק בוכה ואז…הטלפון צלצל. זה היה הרופא של הילד, ואני פשוט קפאתי. לא היה לי את מי לשאול, את מי לשתף, את מי לבקש שיקפיא את העולם לחמש דקות. זה היה רק אני.

ואז הבנתי משהו: אף אחד לא באמת הכין אותי לזה.

אף אחד לא סיפר לי שהורות יחידנית זה לא פשוט "להסתדר לבד", זה לנהל תאגיד קטן עם מנכ"ל אחד (אני!), מחלקת שיווק (הפייסבוק של הגן), מחלקת כספים (הארנק הדולף שלי), ומחלקת משאבי אנוש (הניסיון שלי לא לאבד את זה).

אז למה אני מספרת לכן את זה? כי אני רוצה שתרגישו פחות לבד. כי אני רוצה לחשוף את הסוד השמור הזה: הורות יחידנית זה לא משהו שמפסידים בו, זה משהו שמנצחים בו - כל יום מחדש.

הורות יחידנית: לא מה שחשבתן, הרבה יותר ממה שדמיינתן.

אוקיי, אז הבטחתי לכן תובנות מפתיעות, נכון? הנה אחת: מחקרים מראים (ואני מצטטת ממחקר של אוניברסיטת תל אביב בנושא חוסן משפחתי, למה ללכת רחוק?) שילדים להורים יחידניים יכולים לפתח חוסן רגשי גבוה יותר. איך זה יכול להיות? כי הם לומדים עצמאות, אחריות, וחמלה מגיל צעיר. הם רואים את ההורה שלהם מתמודד עם אתגרים, והם לומדים ממנו. מדהים, נכון?

אבל רגע, לפני שאתן רצות לספר לכולם כמה אתן סופר-אמהות, בואו נהיה כנות: יש ימים שאתן מרגישות כמו כישלון מהלך. האוכל שרוף, הבית מבולגן, והילד מסרב לשתף פעולה. אני שם. הייתי שם. ואני אהיה שם שוב. וזה בסדר.

הנה פסקת מחשבה קצרה: למה אנחנו כל כך קשים עם עצמנו? האם אנחנו מצפים מהורה "רגיל" להיות מושלם? אז למה אנחנו מצפים מעצמנו להיות סופר-מן וסופר-וומן באותו זמן?

הנה טיפ קטן ששינה לי את החיים: הפסיקו לרצות לרצות את כולם. פשוטו כמשמעו. למדתי את זה ממאמנת אישית מדהימה, שלימדה אותי קודם כל לרצות את עצמי.

  • בחרו שלושה דברים שחשובים לכם באמת.
  • תנו להם את כל האנרגיה שלכן.
  • כל השאר? שחררו. באמת.

אני יודעת, קל להגיד, קשה לבצע. אבל תנסו. אתן תופתעו כמה כוח יש לשחרור.

עוד נקודה שהרבה מתעלמים ממנה: הקהילה. כן, אני יודעת, זה קלישאתי. אבל תקשיבו לי טוב: אתן לא יכולות לעשות את זה לבד. אתן חייבות למצוא את השבט שלכן. זה יכול להיות קבוצת תמיכה בפייסבוק (יש מלא!), חברות מהגן, או אפילו השכנה שמכינה עוגיות שוקולד צ'יפס מדהימות. מה שחשוב זה שיהיה לכן מקום לפרוק, להתייעץ, ולצחוק.

אבל הנה משהו שאף אחד לא מספר לכן על קהילה: זה לא תמיד קל למצוא אותה. לפעמים צריך לנסות כמה פעמים, להיפתח לאנשים שונים, ולפעמים אפילו לוותר על קשרים שלא עושים לכן טוב. זה בסדר. זה חלק מהמסע.

אני רוצה לחלוק אתכן כישלון אישי: ניסיתי פעם להקים קבוצת תמיכה לאמהות יחידניות בשכונה. חשבתי שזה יהיה מושלם – נפגש בגינה, הילדים ישחקו, ואנחנו נדבר על הכל. בפועל? זה היה כאוס אחד גדול. הילדים רבו, האמהות התלוננו, ואני הרגשתי כמו מנהלת קרקס כושל. אבל למדתי מזה משהו חשוב: לא כל מה שנשמע טוב על הנייר, עובד במציאות. ולפעמים, הכי טוב זה פשוט למצוא חברה אחת טובה וללכת איתה לבית קפה.

אז איפה אנחנו עומדות? הבנו שהורות יחידנית זה מאתגר, אבל גם מתגמל. הבנו שחשוב לדאוג לעצמנו, ולמצוא את הקהילה שלנו. אבל מה עכשיו?

הנה שאלה שאני רוצה להשאיר אתכן איתה: מה הדבר האחד שאתן יכולות לעשות היום כדי להקל על עצמכן? זה יכול להיות לבקש עזרה, לקחת הפסקה, או פשוט להגיד לעצמכן "אני עושה עבודה טובה".

אני יודעת שאין לי את כל התשובות. אני רק אמא אחת, שמנסה לעשות את הכי טוב שאני יכולה. אבל אני רוצה שתדעו שאתן לא לבד. אנחנו ביחד במסע הזה. ואם יש משהו שלמדתי, זה שהורות יחידנית זה לא סוף העולם, זה פשוט התחלה של פרק חדש ומדהים בחיים שלכן.

אז שתפו אותי – מה האתגר הכי גדול שלכן כרגע? ומה הדבר שעוזר לכן להתמודד איתו? בואו ננהל שיחה אמיתית.