אני זוכרת את הרגע הזה כמו אתמול. הייתי שקועה בתוך מחברת מחקרים על שיפור חיי המין, כשאמא שלי שאלה אותי, בפנים חוששות, "נו, נעמה, את באמת חושבת שאפשר להחזיר את מה שהיה פעם?". השאלה שלה טלטלה אותי. לא בגלל התוכן שלה, אלא בגלל הטון המיואש. הבנתי שאני לא רק חוקרת, אני גם בת שמנסה להחזיר לאימא שלה את האור בעיניים.
(רגע, לפני שנמשיך, בואי נהיה כנות – כמה פעמים גם את הרגשת ככה? שמה שהיה פעם אבוד לנצח?)
אז מה באמת קורה שם, בחדר השינה? איך מערכת יחסים שהתחילה בפרפרים הופכת לשגרה אפורה? והכי חשוב – האם אפשר באמת להחזיר את הניצוץ?
האמת, שנים האמנתי ש"זוגיות טובה" זה משהו שקורה מעצמו. גדלתי על סרטים הוליוודיים שנגמרים בדיוק כשמתחילים החיים האמיתיים. רק כשהתחלתי לחקור את הנושא לעומק, גיליתי שאינטימיות היא לא מתנה שקיבלנו, אלא מיומנות שאפשר ללמוד ולפתח.
אבל רגע, מה זה בכלל "אינטימיות"?
פרופ' אסתר פרל, בספרה המהפכני "מצב העניינים" (Perel, E. (2006). Mating in captivity: Unlocking erotic intelligence. Harper Perennial.), כותבת על המתח המובנה בין הצורך שלנו בביטחון ויציבות לבין הצורך בריגוש וחידוש. היא טוענת שדווקא המוכר והצפוי יכולים לחנוק את התשוקה. ואני? אני חושבת שאינטימיות היא היכולת להיות חשופים ופגיעים מול אדם אחר, תוך ידיעה שהוא יקבל אותנו בדיוק כמו שאנחנו – עם כל הפגמים והחולשות.
(וכן, זה מפחיד רצח בהתחלה.)
אחת התובנות הכי משמעותיות שהגיעו אלי הייתה דווקא ממקום לא צפוי – שיעורי אימפרוביזציה. כן, כן, בדיוק כמו בסדנאות שחקנים. גיליתי שכשאתה לומד להקשיב באמת לבן הזוג שלך, בלי שיפוטיות, בלי ניסיון לתקן או לשנות אותו, קורים דברים מדהימים. פתאום, אתה רואה אותו באור חדש.
אז מה עושים בפועל?
אני יודעת, את מחכה לטיפים הקונקרטיים. אבל לפני שנצלול לטכניקות, אני רוצה להדגיש משהו חשוב:
הבעיה היא לא תמיד בטכניקה, אלא במה שעומד מאחוריה.
למשל, סקס טוב מתחיל בשיחה טובה. מחקרים מראים שזוגות שמדברים על הרצונות והפחדים שלהם חווים סיפוק מיני גבוה יותר (לדוגמה, ראו: Sprecher, S., & Regan, P. C. (1998). Sexual passion in romantic relationships: The effects of sexual history and sexual attitudes. Journal of Sex Research, 35(1), 8-21.). אבל מה קורה אם השיחה הופכת לוויכוח? או לחילופין, לשתיקה מוחלטת?
פה נכנס לתמונה ה"אני מאמין" שלי:
תקשורת אפקטיבית מתחילה בהקשבה אמפתית.
זה אומר לשים את האגו בצד, להקשיב בלי להפריע, ובאמת לנסות להבין את נקודת המבט של בן הזוג. ולא, זה לא אומר שאת צריכה להסכים עם כל מה שהוא אומר. זה פשוט אומר שאת מכבדת את החוויה שלו.
(אגב, זה עובד מצוין גם עם ילדים מתבגרים.)
ואיך כל זה מתקשר לאינטימיות? תחשבי על זה: כשאת מרגישה שמישהו באמת מקשיב לך, את מרגישה בטוחה. וכשאת מרגישה בטוחה, את יכולה להיות יותר פגיעה. וכשאת יותר פגיעה, את יכולה להתחבר ברמה עמוקה יותר.
אבל מה אם ניסיתי הכל וזה עדיין לא עובד?
זו שאלה מצוינת. האמת היא, שלפעמים הבעיות הן יותר עמוקות ממה שנדמה. לפעמים מדובר בטראומות עבר, דפוסי התנהגות מושרשים, או סתם חוסר תקשורת כרוני. במקרים כאלה, טיפול זוגי יכול להיות פתרון מצוין.
(אל תתביישי לבקש עזרה. כולנו צריכים אותה לפעמים.)
אבל גם אם את לא מוכנה ללכת לטיפול, יש דברים שאת יכולה לעשות בעצמך. לדוגמה, להתחיל לכתוב יומן אינטימי. לכתוב על הרצונות שלך, הפחדים שלך, הפנטזיות שלך. זה יכול לעזור לך להבין את עצמך טוב יותר, וגם לתקשר את הצרכים שלך לבן הזוג בצורה ברורה יותר.
(ואם את אמיצה במיוחד, את יכולה אפילו להראות לו את היומן.)
אז מה השורה התחתונה?
הדרך חזרה לאינטימיות היא לא קלה, אבל היא בהחלט אפשרית. זה דורש עבודה קשה, כנות, ובעיקר – נכונות להיות פגיעים. אבל אני מבטיחה לך, שזה שווה את זה.
אז מה את חושבת? האם את מוכנה לצאת למסע הזה? ומה הדבר הראשון שאת מתכוונת לעשות כבר היום כדי להחזיר את הניצוץ לחיים שלך? אני באמת רוצה לדעת. שתפי אותי בתגובות.
