היי, נעמה כאן. תגידו, קרה לכם פעם שאתם מוצאים את עצמכם שוב ושוב באותו הוויכוח, כמו תקליט שבור? אני יודעת שאצלי זה קרה יותר מפעם אחת... וזה מתסכל ברמות!
אני זוכרת תקופה עם בן הזוג שלי, היינו רבים על אותם דברים בדיוק – מי מוציא את הזבל, למה הוא אף פעם לא מקשיב לי, למה אני תמיד מאחרת. נשמע מוכר? זה הרגיש כמו מלכודת, כמו מעגל שלא נגמר. ואז הבנתי משהו – זה לא רק הוויכוח עצמו, אלא הדפוס שחוזר על עצמו.
האמת? בהתחלה כעסתי. כעסתי עליו, כעסתי על עצמי, כעסתי על זה שאנחנו לא מצליחים לצאת מהלופ הזה. אבל אז, תוך כדי קריאה של מאמר על תקשורת בינאישית (וכן, גם קצת האזנה לפודקאסטים ניו-אייג'יים), נפל לי האסימון. הבנתי שהריבים החוזרים הם רק סימפטום.
אבל סימפטום למה, בעצם?
למה אנחנו בכלל רבים שוב ושוב? (רמז: זה לא רק על הזבל)
אז, אחרי חפירה עצמית (וגם קצת עזרה מחברה טובה שהיא פסיכולוגית), הבנתי שמתחת לריבים הטכניים האלה, מסתתרים צרכים רגשיים שלא מקבלים מענה. כמו ילדים קטנים שמבקשים צומי, רק שאנחנו עושים את זה בדרך קצת יותר... קולנית.
לדוגמה, הריב על הזבל יכול להיות בכלל ביטוי לתחושה שאני עושה יותר בבית. או הריב על האיחורים שלי יכול להיות ביטוי לצורך שלי להרגיש שמקבלים אותי כמו שאני, גם עם הפגמים שלי. הבנתם את הרעיון?
(רגע, עצרתי שנייה לשתות תה. אני חייבת להגיד שאין כמו תה טוב כדי לעצור ולחשוב...)
אז מה עושים? איך יוצאים מהמעגל הזה?
1. תעצרו רגע לפני שהאוטומט מופעל
אוקיי, זה הכי קשה, אבל גם הכי חשוב. ברגע שאתם מזהים שאתם מתחילים להתווכח על "אותו הדבר שוב פעם", תנשמו עמוק. ממש עמוק. תעצרו את עצמכם מלומר את המילה הבאה. זה דורש מודעות עצמית, וזה לא קל. תאמינו לי, אני יודעת. אבל זה שווה את זה.
אני ניסיתי פעם טכניקה ששמעתי באיזה הרצאה של ברנה בראון (Brenné Brown) – ברגע שאני מרגישה שהוויכוח מתחיל להסלים, אני אומרת לעצמי בלב "סטופ". זה כמו להפעיל כפתור כיבוי חירום.
2. תשאלו את עצמכם: מה באמת מפריע לי?
אוקיי, אז עצרנו את האוטומט. עכשיו מגיע החלק המאתגר יותר – לצלול פנימה ולשאול את עצמנו: מה באמת מפריע לי? מה הצורך הרגשי שלא מקבל מענה?
לדוגמה, במקום להגיד "אתה אף פעם לא מקשיב לי!", תנסו להגיד "אני מרגישה שלא רואים אותי ושלא שומעים את מה שאני אומרת, וזה מאוד חשוב לי". זה הבדל עצום, נכון?
הנה טיפ קטן: תכתבו את זה. ממש קחו דף ועט (או תפתחו את הטלפון, אם אתם יותר בעניין של טכנולוגיה) ותכתבו מה עולה לכם. לפעמים עצם הכתיבה עוזרת לנו לחדד את המחשבות ולהבין מה באמת קורה בפנים.
3. תקשיבו באמת (גם אם קשה)
אוקיי, אז הבנו מה מפריע לנו. עכשיו תורו של הצד השני. תקשיבו באמת למה שהוא אומר, בלי לחשוב על התגובה שלכם. נסו להבין את נקודת המבט שלו, גם אם אתם לא מסכימים איתה.
זה קשה, אני יודעת. הרבה יותר קל להתבצר בעמדה שלנו ולחשוב שאנחנו צודקים. אבל האמת היא, שרוב הוויכוחים נובעים מחוסר הבנה, ולא מחוסר הסכמה.
לדוגמה, אם בן הזוג שלכם אומר "אני עובד קשה כל היום, אני לא יכול לעשות הכל", במקום להגיד "אז מה, אני לא עובדת קשה?", תנסו להגיד "אני מבינה שאתה עייף, אבל אני צריכה עזרה".
4. תמצאו פתרונות יצירתיים (ומוזרים)
אוקיי, אז הקשבנו והבנו. עכשיו אפשר להתחיל לחשוב על פתרונות. אבל לא פתרונות רגילים, אלא פתרונות יצירתיים, כאלה שיוצאים מהקופסה.
לדוגמה, במקום להתווכח מי מוציא את הזבל, אפשר פשוט להזמין שירות פינוי זבל. כן, זה עולה כסף, אבל זה יכול לחסוך המון ריבים. או במקום להתווכח למה אתם תמיד מאחרים, אפשר פשוט להקדים את הפגישות שלכם בחצי שעה.
אני יודעת, זה נשמע קצת מטופש, אבל לפעמים הפתרונות הכי מוזרים הם הכי יעילים. העיקר שתהיו פתוחים לנסות דברים חדשים.
5. תזכרו: זה תהליך, לא פתרון קסם
אוקיי, אז ניסיתם את כל מה שאמרתי, ועדיין רבתם? אל תתייאשו! זה תהליך, ולא פתרון קסם. ייקח זמן להשתחרר מהדפוסים הישנים, ויהיו עליות וירידות.
העיקר שתהיו סבלניים אחד כלפי השני, ותזכרו שאתם באותו הצד. אתם צוות, ולא יריבים.
(אגב, שמעתם פעם על שיטת "חמש השפות של האהבה" של גארי צ'פמן? ממליצה לכם לקרוא על זה, זה יכול לתת לכם עוד כיוונים לחשוב עליהם).
אז מה למדנו?
ריבים חוזרים הם לא סוף העולם. הם סימן לכך שמשהו צריך להשתנות. ושינוי מתחיל מבפנים. מתחיל בהבנה, בהקשבה, ובנכונות לעשות דברים אחרת.
אני יודעת שזה לא קל, אבל זה שווה את זה. כי בסופו של דבר, מה שחשוב זה האהבה, והחיבור, והתחושה שאנחנו לא לבד בעולם הזה.
ועכשיו תגידו לי אתם – מה הטיפ שלכם להתמודדות עם ריבים חוזרים? שתפו אותי בתגובות, אני סקרנית לשמוע!
נשיקות,
נעמה.
