אוקיי, בואו נדבר תכל'ס. אני נעמה, וראיתי כמה חתונות בחיי – חלקן מהממות, חלקן קצת פחות, אבל כולן, בלי יוצא מן הכלל, השאירו אותי עם תחושה שמשהו חסר. כאילו, כולם מדברים על שמלה, על טבעת, על איפה לעשות צ'ק אין לחופשת ירח הדבש, אבל מה עם הדברים האמיתיים? הדברים שמכינים אותך לחיים שאחרי "אני מסכימה"?
אף אחד לא מספר לך, למשל, כמה פעמים תריבו על מי זורק את הזבל. כן, אני יודעת, זה נשמע מגוחך, אבל סמכו עליי – זה יהיה נושא חוזר. ואף אחד לא אומר לך שיהיו ימים שפשוט תרצו לברוח, בלי סיבה מיוחדת, סתם כי בא לכם שקט.
זוכרת את הפעם הראשונה שהלכת לחפש שמלת כלה? אני זוכרת את שלי. ציפיתי להתרגשות שיא, פרפרים בבטן, דמעות של אושר. מה שקיבלתי היה בעיקר זיעה קרה, לחץ דם שעולה, ותחושה שאני עומדת להתעלף מרוב קורסט הדוק. כן, זה היה רגע מכונן, אבל לא בדיוק כמו שדמיינתי.
אז מה לא מספרים לך? אני כאן כדי לספר. לא הכל ורוד, לא הכל קל, אבל זה שווה את זה. איך יודעים? כי גם כשאני עצבנית על בן הזוג שלי, עדיין יש לי פרפרים בבטן כשאני רואה אותו מחייך.
הדברים הקטנים הם הדברים הגדולים.
אבל רגע, לפני שנצלול פנימה, שאלה: האם את באמת מוכנה לוותר על ה"אני" שלך לטובת ה"אנחנו"? זו שאלה מהותית, כי זה אחד הדברים שאף אחד לא ממש מדבר עליהם. אנחנו כל כך עסוקים בלהפוך ל"אנחנו" המושלם, שאנחנו שוכחים מי אנחנו בתוך כל זה.
מקור מקצועי מספר 1: מחקר של ד"ר טרנס ריל, פסיכותרפיסט מומחה לזוגיות, מראה שאחד הגורמים המרכזיים לפירוק זוגיות הוא אובדן הזהות האישית. הוא טוען ש"כששני אנשים מאבדים את עצמם בתוך הזוגיות, הם מאבדים את מה שהפך אותם מלכתחילה למושכים זה לזה". (Rheal, T. (2014). Us: Getting past you and me to build a more loving relationship. Avery.)
אז איך עושים את זה נכון? איך שומרים על הניצוץ, על האהבה, על השפיות, ועל הזהות האישית בתוך הטירוף הזה שנקרא נישואים?
תקשורת, תקשורת, תקשורת (אבל לא כמו שאומרים לכם).
כולם אומרים "תדברו". אבל מה קורה כשאתם מדברים ועדיין לא מבינים אחד את השני? מה קורה כשאתם מדברים ומגיעים למריבה? מה קורה כשאתם מדברים ופשוט מרגישים שלא מקשיבים לכם?
האמת היא שתקשורת זה לא רק לדבר. זה להקשיב. באמת להקשיב. בלי לחשוב על התגובה שלכם, בלי לשפוט, בלי לתת עצות. פשוט להיות שם, בשביל הצד השני.
הנה סיפור קטן: פעם, רבתי עם בן הזוג שלי על שטויות. באמת, על שטויות. הייתי עצבנית, הוא היה עייף, והכל התפוצץ. אחרי שעה של צעקות, פשוט שתקתי. הסתכלתי עליו, וראיתי שהוא באמת סובל. ואז הבנתי – אני לא באמת כועסת על מה שהוא אמר. אני כועסת על משהו אחר לגמרי, משהו שהוא בכלל לא קשור אליו.
ואז, פשוט אמרתי לו את זה. ואז, הוא הקשיב. ואז, הכל נרגע.
מסקנה? לפעמים, צריך לדעת לשתוק כדי באמת לדבר.
מקור מקצועי מספר 2: מחקר של ג'ון גוטמן, פסיכולוג וחוקר זוגיות מפורסם, מראה שהיכולת לתקן טעויות במהלך ויכוח היא קריטית להצלחת הזוגיות. הוא טוען שזוגות מצליחים הם לא אלה שלא רבים, אלא אלה שיודעים איך להתפייס ולחזור זה לזה אחרי מריבה. (Gottman, J. M., & Silver, N. (1999). The seven principles for making marriage work. Crown Publishers.)
הציפיות הורגות (בעיקר את עצמך).
תורידו ציפיות. ברצינות. תורידו הכל. את הציפייה שהוא יהיה מושלם, את הציפייה שהיא תהיה מושלמת, את הציפייה שהחיים שלכם יהיו מושלמים.
זה לא יקרה. החיים הם לא סרט הוליוודי, והנישואים הם לא אגדה. יהיו ימים טובים, יהיו ימים רעים, ויהיו ימים שפשוט תרצו להתגרש.
אבל אם תורידו ציפיות, תוכלו ליהנות מהדברים הקטנים. תוכלו להעריך את הרגעים הטובים. תוכלו לצחוק על הרגעים הרעים.
ומה עכשיו?
אני לא יודעת. באמת שלא. אין לי את כל התשובות. אני רק יודעת שזה מסע מטורף, אבל שווה את זה.
אז קחי נשימה עמוקה, תורידי ציפיות, ותזכרי – את לא לבד. כולנו שם, מנסים להבין מה לעזאזל אנחנו עושים.
אבל היי, לפחות יש לנו אחת את השנייה, נכון?
אני סקרנית לשמוע – מה הדבר שהכי הפתיע אותך אחרי החתונה? שתפי אותי בתגובות!
