האמת? יש משהו משחרר בלהודות בזה: היו פעמים שהייתי עיוורת לרמזים. לא סתם עיוורת – ברמת ה"איך פספסתי את זה?!" שנים אחרי. כן, נעמה, המומחית, גם הייתה שם. לא תמיד קולטים הכל, וזה בסדר גמור.
אבל רגע לפני שאנחנו צוללות לעומק, חשוב לי להגיד משהו: הטקסט הזה לא נועד להאשים או לבקר. הוא נועד לפתוח שיחה כנה, כי אני מאמינה שרובנו רוצים תקשורת טובה יותר – פשוט לא תמיד יודעים איך.
אז מה קורה כשאת מרגישה שהוא פשוט לא מבין?
הנה משהו שאולי יפתיע אותך: פעמים רבות הבעיה היא לא שהוא "לא מבין", אלא שהתקשורת שלנו לא מספיק ברורה. כן, כן, אני יודעת – רמזים זה כיף, זה משחק כזה. אבל כשמדובר ברגשות, בצרכים, או בגבולות שלנו, משחקים עלולים להיות מתסכלים.
הטעות שלימד אותי פסיכולוג: פעם התלוננתי בפני פסיכולוגית על חבר שלא קלט רמזים עבים במיוחד. היא הקשיבה בסבלנות ואז שאלה: "האם אי פעם אמרת לו בצורה ברורה מה את רוצה?" השאלה הזו טלטלה אותי. הבנתי שהייתי עסוקה בלצפות שהוא יקרא את מחשבותיי, במקום לתקשר בצורה ישירה.
תקשורת ישירה היא לא "לנחות כמו פיל", היא פשוט להיות ברורה. במקום לרמוז "אני צריכה עזרה עם הילדים", תגידי "אני מרגישה עמוסה מאוד עם הילדים השבוע, אפשר שתעזור לי איתם ביום רביעי?". זה משנה את כל התמונה.
איך זה קשור לאהבה? מחקרים מראים שתקשורת ישירה ויעילה היא אחד מעמודי התווך של מערכת יחסים בריאה (מקור: John Gottman, מחקרי זוגיות). לא סתם אומרים "תקשורת טובה היא סוד הנישואין המוצלחים".
אבל… (תמיד יש אבל, נכון?) תקשורת ישירה דורשת אומץ. זה דורש להוריד את החומות, להיות פגיעה, לחשוף את הצרכים האמיתיים שלך. האם את מוכנה להיות פגיעה?
האותנטיות ככלי תקשורת: אני מאמינה שאותנטיות היא הסוד. כשאת מדברת ממקום אמיתי, כשאת משתפת ברגשות שלך בצורה כנה, הסיכוי שהוא יבין ויגיב בצורה חיובית עולה פלאים.
נקודת המבט הגברית (ולמה היא חשובה): קראתי פעם מאמר מעניין על הבדלים בתקשורת בין גברים לנשים (מקור: Deborah Tannen, "You Just Don't Understand"). בלי להיכנס להכללות סטריאוטיפיות, המאמר הצביע על כך שגברים נוטים לתקשר בצורה יותר ישירה ופחות מרומזת. אם נקבל את זה כנקודת מוצא, נוכל להבין טוב יותר למה רמזים עלולים ללכת לאיבוד.
אז מה עושים?
- דברי ברור: תגידי מה את מרגישה, מה את צריכה, מה את רוצה. בלי משחקים.
- הקשיבי: תקשיבי באמת. נסי להבין את נקודת המבט שלו, גם אם את לא מסכימה איתה.
- היי סבלנית: שינוי לוקח זמן. תני לו את הזמן לעכל ולהגיב.
- הכי חשוב:זכרי, את לא אחראית על הרגשות שלו. את אחראית רק על התקשורת שלך.
ממה באמת להיזהר? זה השלב שבו אני רוצה להכניס זווית קצת אחרת. לפעמים, חוסר היכולת שלו לקלוט רמזים הוא לא הבעיה האמיתית. לפעמים, זה סימפטום של משהו עמוק יותר.
מה אם הוא משתמש בחוסר היכולת הזו כדי להתחמק מאחריות? מה אם הוא משתמש בזה כדי לשלוט או להפעיל מניפולציות רגשיות?
זהו קו אדום. אם את מרגישה שהוא משתמש בזה ככלי, חשוב מאוד לדבר על זה בצורה ברורה וחד משמעית. ואם זה לא עוזר, אולי הגיע הזמן לשקול מחדש את מערכת היחסים.
לסיום, אני רוצה להשאיר אותך עם שאלה: האם את מאמינה בתקשורת כנה ואמיתית? אם התשובה היא כן, אז תתחילי לדבר. בלי רמזים, בלי משחקים. פשוט דברי.
ואולי, רק אולי, תגלי עולם שלם של הבנה ואהבה שנמצא ממש מעבר לפינה.
אני כאן כדי להקשיב ולתמוך. תכתבו לי בתגובות, מה דעתכן? שתפו את החוויות שלכן.
