האמת? תמיד הייתי סקפטית לגבי "מסורות קטנות". זה נשמע לי קצת כמו עוד טרנד ניו-אייג'י כזה, משהו שאנשים עושים כדי להרגיש טוב עם עצמם, אבל בלי באמת להשפיע על החיים שלהם. ואז, קרה משהו ששינה לי את כל התפיסה.
פעם, בתקופה ממש לחוצה בעבודה, הייתי חוזרת הביתה מותשת, ישר למיטה, בלי להחליף מילה עם אף אחד. הרגשתי כמו בתוך בועה, מנותקת מהכל. יום אחד, אמא שלי התקשרה ואמרה לי: "נעמה, את חייבת למצוא לך משהו קטן, אבל קבוע, שעושה לך טוב. משהו כמו להכין לעצמך כוס תה מיוחדת כל ערב, או לקרוא עמוד אחד מספר שאת אוהבת." בהתחלה צחקתי, אבל אז החלטתי לנסות.
בחרתי להכין לעצמי כוס תה צמחים לפני השינה. זה נשמע מטופש, אני יודעת. אבל לאט לאט, זה הפך לטקס. הייתי בוחרת תערובת אחרת כל יום, מדליקה נר קטן, יושבת בשקט ומסניפה את האדים. זה היה כמו פסק זמן קטן מהטירוף של היום. ואתם יודעים מה? זה עבד. לאט לאט, התחלתי להרגיש יותר רגועה, יותר מחוברת לעצמי.
וזה גרם לי לחשוב - אולי יש משהו באמת במסורות הקטנות האלה? אולי הן לא סתם קישוט נחמד, אלא כלי רב עוצמה לשיפור איכות החיים שלנו?
אז מה בעצם הופך מסורת קטנה למשהו משמעותי?
אני חושבת שהסוד טמון בעקביות ובכוונה. זה לא מספיק לעשות משהו פעם אחת או פעמיים. זה צריך להיות משהו שאתם עושים באופן קבוע, עם כוונה ברורה מאחוריו.
לדוגמה, במקום סתם לגלוש באינסטגרם לפני השינה, אפשר ליצור לעצמכם מסורת של כתיבת תודה. כל ערב, לפני שאתם נרדמים, כתבו שלושה דברים שאתם מודים עליהם. זה יכול להיות משהו גדול, כמו בריאות טובה, או משהו קטן, כמו חיוך של זר ברחוב. מחקרים מראים שתרגול הכרת תודה קבוע יכול להפחית מתח, לשפר את מצב הרוח ואפילו להגביר את תחושת האושר הכללית (מקור: Seligman, M. E. P., Steen, T. A., Park, N., & Peterson, C. (2005). Positive psychology progress: Empirical validation of interventions).
"אבל נעמה, אין לי זמן למסורות קטנות!"
אני שומעת אתכם. החיים שלנו עמוסים ומטורפים, ולפעמים נדמה שאין לנו זמן לנשום, שלא לדבר על ליצור מסורות קטנות. אבל הנה משהו שאולי יפתיע אתכם: המסורות האלה נותנות לכם זמן. הן עוזרות לכם להאט, להתמקד, ולהתחבר לעצמכם.
אני זוכרת תקופה שהייתי ממש שקועה בעבודה, והרגשתי שאני מאבדת את הקשר עם הילדים שלי. החלטתי שאני חייבת לעשות משהו, אבל לא היה לי זמן לפעילויות גרנדיוזיות. אז התחלתי להקריא להם סיפור קצר כל ערב לפני השינה. זה לקח רק 10 דקות, אבל זה היה זמן איכות מדהים. היינו מתכרבלים ביחד, צוחקים, מדברים על הסיפור. לאט לאט, הרגשתי שהקשר שלנו מתחזק שוב.
הנקודה היא שלא צריך להמציא משהו מסובך או יקר. המסורות הקטנות הכי אפקטיביות הן אלה שמשתלבות בקלות בשגרה היומיומית שלכם.
הנה כמה רעיונות למסורות קטנות שיכולות לעשות שינוי גדול:
- התחילו את היום בחיוך: אני יודעת, זה נשמע קיטשי, אבל זה עובד. תתעוררו, תסתכלו במראה, ותחייכו. זה יכול לשנות את כל הטון של היום שלכם.
- הכינו לעצמכם ארוחת בוקר בריאה: אל תסתפקו בעוד קפה ועוגייה. השקיעו כמה דקות בהכנת ארוחת בוקר מזינה שתיתן לכם אנרגיה לכל היום.
- צאו להליכה קצרה בטבע: גם אם זה רק 10 דקות בפארק הקרוב, הליכה בטבע יכולה להפחית מתח, לשפר את מצב הרוח ולהגביר את היצירתיות. מחקרים מראים שחשיפה לטבע משפיעה באופן חיובי על הבריאות הנפשית והפיזית (מקור: Ulrich, R. S. (1984). View through a window may influence recovery from surgery).
- כתבו מכתב תודה: שלחו מכתב תודה לאדם שאתם מעריכים. זה יכול להיות חבר, בן משפחה, או אפילו קולגה בעבודה.
- הקדישו זמן למדיטציה או נשימות: גם אם זה רק 5 דקות ביום, תרגול מדיטציה או נשימות עמוקות יכול להפחית חרדה, לשפר את הריכוז ולהגביר את תחושת השלווה הפנימית.
אבל רגע, מה אם אני מנסה, ולא מצליח ליצור מסורת קבועה?
קורה! אל תתייאשו. המסע ליצירת מסורות קטנות הוא לא תמיד קל ופשוט. לפעמים צריך לנסות כמה דברים שונים עד שמוצאים משהו שמתאים לנו. והכי חשוב - אל תהיו קשים עם עצמכם. אם פספסתם יום אחד, לא נורא. פשוט תחזרו לזה מחר.
אני זוכרת שניסיתי ליצור לעצמי מסורת של כתיבה יומית. קניתי מחברת יפה ועט חדש, והייתי נחושה לכתוב כל יום במשך 15 דקות. אבל אחרי שבוע, פשוט נשברתי. הייתי עייפה מדי, עסוקה מדי, ולא היה לי כוח לכתוב. בהתחלה הרגשתי כישלון, אבל אז הבנתי שלא כל המסורות מתאימות לכולם. פשוט ניסיתי משהו אחר, ובסוף מצאתי משהו שעבד לי.
הסוד הוא לא לוותר. תמשיכו לנסות, לחפש, להתנסות. ותזכרו - המסורות הקטנות האלה נועדו לעשות לכם טוב, לא להוסיף עוד לחץ לחיים שלכם.
ולסיום, הנה שאלה אחת שממשיכה להעסיק אותי:
מה קורה כשהמסורות הקטנות שלנו מתנגשות עם המסורות של אחרים? איך אנחנו מוצאים את האיזון בין לשמור על המסורות שלנו לבין לכבד את המסורות של הסובבים אותנו? אני עדיין מחפשת את התשובה לשאלה הזאת. אולי אתם יכולים לעזור לי? שתפו אותי במחשבות שלכם!
