אוקיי, בואו נדבר תכל'ס. כולנו יודעים איך זה מרגיש: תקופה לחוצה. הלב דופק, השינה בורחת, ואת מוצאת את עצמך בוהה בתקרה בשלוש לפנות בוקר ותוהה איך לעזאזל הגעת למצב הזה. האמת? הייתי שם יותר מפעם אחת.
פעם, בתקופת מבחנים קשה במיוחד, מצאתי את עצמי בוכה באמצע הסופרמרקט בגלל שלא הצלחתי למצוא את החלב שיבולת שועל הספציפי שרציתי. כן, כן, אני יודעת. דרמה קווין. אבל זה היה הקש ששבר את גב הגמל, את מבינה?
היום, אני רוצה לדבר על איך אנחנו יכולות לעבור את התקופות האלה בלי לאבד את הצפון (או את השפיות). ואני לא אגיד לך "תנשמי עמוק" או "תעשי מדיטציה". כי בואי, כשאת בלחץ, זה הדבר האחרון שבא לך לעשות.
מה באמת קורה לנו בגוף כשאנחנו בלחץ?
הגוף שלנו חכם, אבל לפעמים קצת דרמטי. כשמשהו מלחיץ אותנו, המוח שלנו מפעיל את מערכת "הילחם או ברח". קורטיזול, הורמון הסטרס, משתולל, הדופק עולה, והשרירים מתכווצים. זה נהדר אם את צריכה לברוח מאריה, אבל פחות נחמד כשאת מנסה לכתוב מייל חשוב לבוס שלך.
הנה משהו מפתיע: מחקר שקראתי לאחרונה ב"Journal of Neuroscience" הראה שהלחץ הכרוני יכול ממש לשנות את המבנה של המוח שלנו! כאילו, וואו. זה גרם לי לחשוב שאולי הגיע הזמן לקחת את הסטרס הזה קצת יותר ברצינות.
אבל מה עושים עם זה? שאלה טובה.
הטריק הקטן ששינה לי את הכל:
אני גיליתי שמה שעזר לי הכי הרבה זה לא לנסות להילחם בסטרס, אלא דווקא להקשיב לו. כן, כן, שמעת נכון. להקשיב.
פעם הייתי מנסה להדחיק את הלחץ. להגיד לעצמי "אין לי זמן לזה", או "אני חזקה ואני אתגבר". אבל זה רק גרם לו לצבור תאוצה. ואז, גיליתי את הגישה של "הקשבה פעילה" לסטרס.
איך זה עובד בפועל?
כשאת מרגישה שהלחץ מתחיל לעלות, עצרי רגע. ממש רגע. שימי לב מה קורה בגוף שלך. איפה את מרגישה את הלחץ? האם הכתפיים שלך מתוחות? האם הבטן שלך מתהפכת? תנסי לתת לזה שם. זה פחד? זה תסכול? זה חוסר אונים?
אני יודעת, זה נשמע קצת מטופש, אבל זה עובד. ברגע שאת נותנת לרגש שם, הוא קצת מאבד מהכוח שלו. זה כמו להדליק אור בחדר חשוך – פתאום את רואה מה באמת מסתתר שם.
אבל זה לא פותר את הבעיה, נכון?
נכון. אבל זה נותן לך פרספקטיבה. ופרספקטיבה, חברות, היא כוח על. ברגע שאת מבינה מה באמת מלחיץ אותך, את יכולה להתחיל לחפש פתרונות פרקטיים.
טיפים קטנים, שינויים גדולים:
- הפסיקי להיות פרפקציוניסטית (לפחות לפעמים): אני יודעת, קשה, אבל זה משחרר. תזכרי, "יותר טוב זה האויב של הטוב".
- תגדירי גבולות ברורים: אל תתביישי להגיד "לא". הזמן והאנרגיה שלך יקרים, ואת לא חייבת להסכים לכל דבר.
- תמצאי משהו שגורם לך שמחה: זה יכול להיות ריקוד מטופש בסלון, שיחה עם חברה טובה, או אפילו קפה טוב בשקט.
הנה התובנה המפתיעה:
הלחץ הוא לא תמיד אויב. לפעמים הוא יכול להיות מורה. הוא יכול ללמד אותך על עצמך, על הגבולות שלך, ועל מה שבאמת חשוב לך. הבעיה היא לא הלחץ עצמו, אלא איך אנחנו מגיבות אליו.
פרופסור קלי מקגוניגל, פסיכולוגית בריאות, טוענת בספרה "The Upside of Stress" שהאופן שבו אנחנו חושבים על הלחץ משפיע על האופן שבו הגוף שלנו מגיב אליו. אם אנחנו רואות בלחץ משהו מאיים, הגוף שלנו מגיב בהתאם. אבל אם אנחנו רואות בו משהו מאתגר, הגוף שלנו יכול להתמודד איתו בצורה טובה יותר.
אז מה עכשיו?
אני לא יודעת מה את עוברת כרגע. אבל אני יודעת שאת חזקה יותר ממה שאת חושבת. וגם אם את מרגישה שאת עומדת להתפרק, תזכרי שזה בסדר. זה אנושי. זה חלק מהחיים.
השאלה היא, מה את הולכת לעשות עם זה? האם את הולכת להילחם בזה? או שאת הולכת להקשיב לזה?
אני מקווה שתבחרי להקשיב. זה יכול להיות הדבר הכי טוב שתעשי לעצמך.
